מה יש בדמותך שמצליח להשאיר אותי ערה הלילה. מה יש במילים. בדמיונות. בידיים הגדולות. באולי. איני יודעת אם אוכל שוב להרגיש דבר. חצבת בור אצלי בלב, האדמה כיסתה אותו מלמעלה, ושלט יש, ובו כתובות מילים נוגות של שיר ישן. איני יודעת מה הוספתי לו מבלי משים, ומה זועק את עלבונו משם. איני שומעת. ולא שמתי לבי אל הקולות העמומים עד שנפלה אותה אשה מולי, ולא נתעוררה בי המבוכה, הדאגה לשלומה. כן, אז ידעתי- נקברו איתך דברים שטרם בא זמנם להקבר.