מאז שדוד זכר את עצמו, הוא העריץ את סיפור עשר המכות. כבר כשהיה בן 4, ואמא שלו הקריאה לו סיפורים לפני השינה, ביקש שתקרא לו את סיפור עשר המכות. לא שלגיה, לא כיפה אדומה, רק עשר המכות. בכיתה א', כשהמורה שאלה את הילדים מה הם רוצים להיות, משה רצה להיות חייל, כפיר רצה להיות ליצן, יעקב רצה להיות רופא, ורק דוד רצה להיות משה רבינו. בכיתה ג', כשהמורה לימדה את עשר המכות, היא לא הבינה איך דוד יודע את עשר המכות בעל פה. בכיתה ח', דוד שוב למד על עשר המכות בכיתה, והמורה ביקשה שכל אחד יעשה דגם שימחיש את אחת מהמכות. דוד החליט שהוא יעשה על יותר ממכה אחת, והוא יעדיף לעשות כמה. 3 ימים לפני שהיה צריך להגיש את המכה שבחרת, כבר "הגיש" דוד את המכה הראשונה, הוא מילא את השולחנות והקירות בקטשופ, אליו הוסיף מים כדי שיראה כמו דם. המורה לא אהבה את הרעיון, אך מכיוון שלא ידעה מי עשה זאת, הבליגה. למחרת, כשבאה המורה לכיתה, לא מצאה שום סימן לדם, והניחה שתעלול אתמול היה חד פעמי. הכל עבר בשקט, עד שהמורה פתחה את המגירה שלה כדי להוציא גירים, ולתדהמתה זינקו עליה שלוש צפרדעים ענקיות. המורה, שלא אהבה את התעלול אחרון, כעסה, אך מכיוון שלא ידעה את מי עשה זאת, נאלצה להסתפק באזהרה שבפעם הבאה שמישהו יעשה דבר כזה, הוא יוענש בצורה קשה. דוד לא התרגש מאיומה של המורה, אך החליט לוותר על התעלול שתכנן ליום המחרת. ביום בו היה צריך להגיש את העבודה, הגיש דוד את דגם האריה המדהים מלגו שעשה, בתור מכת ערוב והמורה התפעלה מההשקעה של דוד. בשיעור תורה שהיה לכיתה בצהריים, נכבה לפתע האור, והושלך על תלמידי הכיתה חול רב, ולאחר שהמורה הרימה את הפיוזים חזרה, והאור חזר לכיתה מצאו תלמידי הכיתה שלט "פה שתפו פעולה המכות חושך ושחין". עד שהתלמידים ניערו מעליהם את החול שזרק דוד, ועד שחזר השיעור למסלולו הרגיל עברו כמה דקות, והמורה החליטה שזהו , היא תתפוס את האשם, ותשעה אותו מבית הספר לשלושה ימים. בסופו של דבר נתפס דוד, הודות לעובדה שידיו היו מלוכלכות מחול בצורה מחשידה. לפני ששלחה את דוד הביתה, החליטה המורה להזמין את הוריו של דוד לשיחה. אביו של דוד , בדומה למורה, לא אהב את הרעיון, והוא החליט להבהיר לדוד שעשר מכות זה לפעמים דבר כואב, ואם בעשר המכות שאתה חוטף מעורבת חגורה, אז זה יכול להקשות את הישיבה בשלושת ימי ההשעיה מבית הספר. מאז, בכל אופן, דוד ממש לא אוהב את עשר המכות.