איך אפשר לו לים
הגדול, הנרחב
לצמצם עצמו לנתיב
מסומן,קבוע מראש.
מרצונו שוצף הוא
במירוצו לאותו העמק,
בוחר הוא. להסחף
למקום אותו סללו עבורו
אבותיו.
לוואי וידעתי לצמצם עצמי, להכנע לזרם, להקשיב לעבר.
לוואי והיתה בי אותה חכמה שבטבע.
ב"ה
דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם.
[ליצירה]
ואולי
ב"ה
דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם.
[ליצירה]
.
כך גמני מרגישה כשסוקרת עוברי אורח.
והביטויים שלך..מקסימים ממש ("לראות איך העולם
מתקפל כול יום אל תוך עצמו במגע קל, שלא ניתן לראות אם הוא השאיר סימן")
יפה כתבת!
[ליצירה]
יפה (בלי קשר לדיעותיי הפוליטיות). בד"כ אני לא אוהבת שימוש בחרוזים,אבל הצלחת לעשות זאת בצורה הרמונית-הם לא מאולצים אל תוך השיר,אלא זורמים,והופכים את השיר לנעים לקריאה.
[ליצירה]
צילמתי אותה בת"א, אהובתי. מעניין שהמכונית הפריעה לכם, כי חיכיתי לפחות רבע שעה עד שעברה מכונית לבנה דווקא (צבע כהה היה הורס את הניגודיות שרציתי) ובדיוק בזוית כדי שתהיה בצד הימני של התמונה, לקומפוזיציה נעימה יותר.
בפעם הבאה לא אשקיע כ"כ :-)
[ליצירה]
אמונה,אני לא חושבת ש"כואב" זו התחושה העולה מן השיר. אולי פיכחות, עמידה כנה מול המציאות.
ושורה אחת לא הבנתי- "שלא תעיזי להתאהב, זו פעם אחרונה"-באחר,שי,או בך..?
תגובות