"הרי את מקודשת לי...". הכוס של היין עוברת מיד ליד ואוי לאותו רווק שלא ישתה ממנו. במקביל מגיעות לאוזני לחישות רמות, "חמודה בואי תחזיקי בטלית, זאת סגולה!" סגולה? איך יכול להיות שיש סגולה שלא שמעתי עליה? מאותו היום שמלאו לי 18 שנים, סבתי שתחיה דאגה לעדכן אותי בכל הסגולות האפשריות. זה התחיל בשמחות משפחתיות, כבר שהתחילה החופה היא היתה ממקמת את עצמה קרוב לכוס של היין ובסיום החופה, בזמן שכל האורחים מתנפלים על בעלי השמחה בקריאות אושר, היא היתה מסתערת על הכוס ודואגת שאני אשתה ממנה. אחרי הסבב הראשון של הריקודים היא היתה סוחבת אותי לקבל ברכה, עדיף מהכלה, עוקבת אחרי המילים שיוצאות מפי המברך ואוי לה, או לו, אם בטעות הם שכחו להזכיר את עניין מציאת החתן, כמה שיותר מהר, כמובן. ובוא לא נשכח את הרשימה. נו, הרשימה שיש לכל כלה שבה רשומים כל אלה שלא מצאו את האחד, או האחת. שם היא תמיד מיקמה אותי בהתחלה, באותיות של קידוש לבנה, שחס וחלילה אותה כלה לא תדלג על השם שלי בלי כוונה. יאמר לזכותה שלדבר על זה, עד לא מזמן, היא לא הרבתה, את הדיבורים היא שמרה לחברות שלי. הדיווחים היו מגיעים אלי ממקומות לא צפויים "דיברתי עם סבתא שלך היום. היא שאלה אותי אם אני מכירה מישהו שיתאים לך" ואני באותה הרגע רציתי להעלם עמוק בתוך האדמה ובמקביל ניסיתי להסביר שזאת רק היא, אני לא קשורה. כשהחודשים עברו והחתיכות של הצלחות נערמו (מי אמר שצריך לאסוף שש חתיכות והחתיכה השביעית היא שלך? מכל החתיכות שיש לי אני יכולה להרכיב צלחת.) היא עברה גם לדיבור ישיר. משפטים בסגנון "נו, אז מתי אני אזכה שגם את תביאי לפה איזה בחור נחמד?", או "אני לא מבינה, אין שם אף אחד שמוצא חן בעינייך?" נשמעו בכל פגישה שניה בערך, ביחד עם "למה את לא באה לבקר את סבא וסבתא שלך, את לא מתגעגעת?". וככל שהזמן עבר הם השתכללו מ- "אני בגילך כבר הייתי אמא" ועד ל- "אני לא יודעת כבר איך להתייחס לזה, אם לבכות או לצחוק, אבל לא סתם אמרו את המשפט 'שמונה עשרה לחופה'. את צריכה כבר את הבית שלך עם המשפחה שלך...". אותי כל העסק די משעשע, נראה לי שאם היא היתה יכולה היא היתה מתחתנת בשבילי. ואני מצידי מנסה להרגיע, אבל כמה פעמים אפשר להגיד "בעיתו ובזמנו" במיוחד שעונים לך על זה "בעיתה אחישנה"? אני מתקרבת לטלית. בזוית של העין אני רואה את החתן, שחיוך של סיפוק על פניו, מנופף לי לשלום. אני מושיטה את היד ומנפנפת לו בחזרה בצירוף של מזל טוב, ככה שרק הוא ישמע. לא יקרה שום דבר אם אני אשאר רווקה עוד שנה.