ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ------ יפה [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לפעמים הניגודים השינוי הקיצוני הזה הוא מה שגומר אותנו כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה הוא חש ריק מטורף. לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף... [ליצירה]
- [ליצירה] מפעים... (גם הדרך וגם התוכן...) [ליצירה]
- [ליצירה] השיר באמת בנוי בצורה יפה וקליל כזה. אני רק מקווה שתשכיל להבדיל בין אש התשוקה שמתכלה לבין אש האהבה שהיא לנצח [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השיר. הדימויים יפים (וברורים!) והשיר בהחלט מוסר ומביע הרגשה הידועה לכולנו: האכזבה המרה מתקוות, שמאוחר יותר הפכו לאשליות. אהבתי, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] שם שועלים יש... יפה, אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! מונולוג קסום ביותר! וגם אני מצטרף לשואלים: "איך אתה בדיוק עושה את זה???" ממש..."ללקק את האצבעות!" (למה דווקא הביטוי ה-ז-ה עלה לי לראש?! אנא עארף...) [ליצירה]
- [ליצירה] אה, כמה שהייתי רוצה לפעמים להיות אירי שכזה! [ליצירה]
- [ליצירה] גם זה... חד-כתער... ומייד מכניס אני יצירה זאת ל'אהודות'. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גם אני מצטרף בשאלה: מהי (לכל הרוחות) "האבן הגדולה"? [ליצירה]
- [ליצירה] היי גאיוס..! צריך לתת לו, לאדון ירושלמי- קצת קרדיט על השיר הזה! סופסוף אני מרגיש, שהוא בדרך הנכונה... על שיר זה ניתן להגיד, שהוא יותר טוב משיריו האחרונים, כיוון שהוא לא כל-כך חד-משמעי כמותם, ואפשר להחילו- לא רק על תקופתנו...הוא יותר אוניברסאלי ומעורפל מבחינת המסר שהוא נושא. יפה אדון ירושלמי, המשך כך! [ליצירה]
- [ליצירה] אולי, בהזדמנות זאת תצטט לנו איזה קטע אחד מספר של הרמן הסה, שהזדהית עימו במיוחד? (מאחד שרק שמע את השם ולא טרח לקרוא אפילו ספר אחד פרי-עטו...) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ...מעורר מחשבה... אתה בטוח שאין איזו טעות בשורה הראשונה? ("נסתו לו בהדרגה"? אולי "נסתר"?) [ליצירה]
- [ליצירה] תגידי, איך שם, בבית-הגמלאי בגבעתיים? משעמם, אה? (סתם ביקורת מרושעת...) [ליצירה]
תגובות