ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
רגע אחד,אז
זה שלך או שלו? כי אם זה שלו- אז תני לו את הכבוד הראוי לו ותשאירי זאת ברשותו. את יודעת- כתוב בפרקי-אבות: "האומר שלי שלי ושלך שלי- רשע"...
[ליצירה]
כן, זה באמת משהו!
זה ב-א-מ-ת שיר מעולה! הצלחת פה להעביר ברגישות עצומה, את היחסים שבין איש ואישה, יחסים שיכולים להיות שבריריים לחלוטין (במיוחד לגבי רווק ד-ת-י). וכל-זאת, עם בקשה כנה לקב"ה, ושילוב מוטיבים קבליים ברורים. בשיר הזה הרגשתי הזדהות עצומה איתך, קבל יישר-כח ע-נ-ק, החזן.
[ליצירה]
תגובה לתגובה
ראשית, תודה על התגובה (כבר התחלתי להרגיש די-מיותם... כמעט כולם מקבלים פה תגובות ורק אני לא...). בעניין אליסה, זו כמובן לא אליסה בארץ הפלאות... בטהובן כתב קטע יפהפה שנקרא: fur ellise, לאליסה (אם תרצי, אפשר להפוך אותה לישראלית ממש: "לעליזה"...). אני בטוח, שכבר כאשר תשמעי את הצלילים הראשונים של היצירה תגידי: "אה, וודאי, איך אפשר שלא להכיר יצירה כזאת...). ההסטוריונים השונים חוקרי-בטהובן חושבים כי אותה אליסה היתה אהובתו הנסתרת (אולי הראשונה?). ובעניין נפוליאון- כפי שאת וודאי יודעת, את הסימפוני השלישית שלו הוא הקדיש לנפוליאון, לפני שזה- הפך את עצמו לקיסר, וגם הקונצ'רטו החמישי לפסנתר (זה המכונה: "הקיסר"), ההסטוריונים עדיין מתווכחים, האם זה "קומפז" (מלשון "קומפוזיציה"...) על נפוליאון או לא... יומנעים לך, הראל.
[ליצירה]
איי...
כל שיר שלך...'פצצת-זמן-מתקתקת'!!! (למה? ככה! כי ככה בא לי!).הלשון העשירה, הדו-שיח, האיזכורים התנ"כיים ומשחקי-המילים למיניהם, אהבתי אהבתי אהבתי!!! (וגם ממך אדרוש ברוב חציפות כמו שכבר דרשתי ממישהו אחר פה באתר: עותק מספר השירים הראשון שלך- אליי. אתה שומע? א-ל-י-י !!!)
[ליצירה]
יפה, אהבתי.
יצירה סנטימנטאלית ורגישה, הממחישה את היהודים "ההם", היהודים ניצולי השואה ויהודי הדור הקודם בכלל (ו-איזה יופי! סופסוף יצירה שמוזכר בה "חזן"!). אהבתי, באמת שאהבתי, החזן.
תגובות