ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
בנוסף לכל מחאותיי
אותם כבר כתבתי בעבר כתגובה לשיריך, אעיר הפעם: "מה זה, הפכת גם ללשונאי / 'ממציא מילים' שכזה?" מה זה צריך להיות, "כאש-צורבייה"? מה זה "צורבייה"? מימיי לא שמעתי על מילה כזאת... ו"הולמן פעמוני אזהרה"... מה זה ה'הולמן' הזה..? משהו כמו פטיש, אולי..? לא, באמת! תסביר לי, לבור ועם-הארץ שכמותי, מה זה כל הביטויים האלה??? ו"רחפיה"? מה זה לעזאזל "רחפיה"? משהו שדומה ל'רחפת'??? ולסיום, בשורה האחרונה: "נדע גנים לזרות"... בטח התכוונת לומר: "נדע גנים ל-ז-ר-ו-ע", נכון? הרי בוודאי לא תרצה לזרות גנים שלמים לרוח...
[ליצירה]
כבר אכלתי
כבר אכלתי הרבה קליפות בחיי, וחול, וגם קצת צפרדעים (למרות שזה לא כשר). נו, אז האם זה הופך אותי לסבתא? ועכשיו ברצינות: שיר נפלא, סנטימנטאליסטי, לכיוון הדורות הקודמים (שהסתפקו בד"כ במועט). אהבתי, החזן.
[ליצירה]
אכן,
גם באך היה משהו, פשוט ע-נ-ק, אך לטעמי- יותר מדי לוגי, שכלתני, לא כל-כך רגשי, לא כל-כך מתפרץ ושוטף, ועולה על גדותיו, כמו בטהובן.
[ליצירה]
[ליצירה]
נו...
לאחר תגובה כזאת, מהירה ונוקבת מצידך, אני 'לוקח את דבריי בחזרה'... אבל איפה, איפה כל הביטויים ה'מופרעים' וה'מוזרים' שאתה משתמש בהם בשיריך, כמו: צורבייה, רעניה וכו', משום-מה לא מצאתים בשיר זה!
[ליצירה]
שמעתי פעם ממישהו...
מישהו שהוא תלמיד-חכם, מרצה לתלמוד באוניברסיטה, שבימי-הביניים, באחת מקהילות שו"ם הזכורות לטוב (קהילות מפורסמות בתלמידי-החכמים שלהם, לא קהילות "פארש"...), היה ביכנ"ס שהיה מורכב כולו מנשים, וזאת- באישור הרבנים!!! ושלא תבינו אותי לא נכון, זה היה מ-א-ו-ת ש-נ-י-ם לפני שמחוללי התנועה הרפורמית חלמו בכלל להיוולד! ואני שואל: למה שלא יהיה כדבר הזה בימינו אנו, אההה???
[ליצירה]
הה, כעת יודעים אנחנו על מוצאו של החבר ירושלמי!
כן, בסופו של דבר... הכל נשאר במשפחה! וכדאי מאוד שגם ידידנו (שנינו יודעים מי...) יקרא זאת. יישר-כוחך, עונותיים! עשית זאת שוב..!
תגובות