ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
בירור מושגים
הבהרת את העמדה הפוליטית שלך ואת השקפת-עולמך בצורה יפה ואין לי בעיה עם זה. אני רק רוצה להעיר שז'אנר זה של כתיבה אינו קרוי שירה (וכדאי שגם בעלי האתר יבינו זאת). מה שכתבת זוהי פרוזה מחורזת, ויש לז'אנר מסוג זה שם מקצועי: קוראים לזה "מקאמה". אפשר למצוא סוג של ז'אנר כזה אצל יוצרים כמו חיים חפר או דידי מנוסי. שירה אמיתית היא משהו הרבה יותר מורכב, הרבה יותר נפשי, וכשקוראים זאת אפשר להבין ממילא שהכותב כתב מתוך השראה אמיתית. אל נא תקח הערה זו ללב. זו הייתה תגובה מקצועית גרידא.
[ליצירה]
כן גם אני...
לא ממש התחברתי למתמטיקה... מבחינתי זה יישאר תמיד מקצוע 'יבש'... למרות שגם לי היו מורים די 'חבר'המנים' למתמטיקה, ולמרות גם- שהרבה מתמטיקאים ופיסיקאים היו אנשים הומניסטים לעילא ולעילא... אנדרה סחרוב, לדוגמא!
[ליצירה]
!!!
כך אמר ה'ממזר' והוסיף החזן:
יישר-כח לך, "ממזרון מדופלם"!
אך הרשה לי לך לייעץ 'קטנטנה',
בתקווה שבליבך היא תישכון בפינה (?):
בעת גיוסך, נא אמור לקצינת הפיקוד:
"רוצה אני זאת להיות- החרזן הרשמי של הגדוד!"
טוב, השיר מאולץ הוא, השורות מתארכות,
כי לא זו דרכי- סוג שירה שכזאת..
[ליצירה]
מרגש וכואב
בלי עין-הרע, יש לך כשרון-כתיבה חזק, נדיר ביופיו, שיודע "לשים את הדברים על השולחן". הנה, או-טו-טו מתפנה אני לקרוא את יצירתך הגדולה "חיוך בכל סבל".
ביי לעת-עתה, החזן.
תגובות