ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
טוב, אז זה הרבי מקוצק...
מה, אני צריך לדעת- הכל?! בכל-אופן: הוא וודאי התכוון לאהבת אדם לקונו, אבל- בהחלט אפשר להחיל זאת על אהבת אדם- לרעייתו. הלא-כן?
[ליצירה]
יפה מאוד!
מונולוג קסום ביותר! וגם אני מצטרף לשואלים: "איך אתה בדיוק עושה את זה???" ממש..."ללקק את האצבעות!" (למה דווקא הביטוי ה-ז-ה עלה לי לראש?! אנא עארף...)
[ליצירה]
בעקבות תגובתך...
כן, גם אני חושב שזו יצירה ממש יפה! כנראה מדברת על הלוט שבכל דור ודור, ובכל סדום וסדום... רק (מה לעשות, בעניני עברית, אני מוכרח להיות יקה, ולא יעזור שום-דבר!), בבית השני בשורה השלישית: " שמא בשמיים יחשבו בטעות"! אסור להביט לאחור ש-מ-א בשמיים יחשבו בטעות!... ושוב אני שואל: איפה 'המילון' כשצריכים אותו???
[ליצירה]
לא בדיוק מסכים...
לא בדיוק מסכים, כיוון שאני יכול להעיד לך לגבי עצמי, שלפעמים מרגיש אני שחיי הם כמו פתיל בוער (בעיקר כאשר אני מתרגש, אוהב, בקיצור: אמוציונאלי), ולפעמים- כמו פתיל כבוי... אם חיינו היו כמו פתיל בוער
כ-ל ה-ז-מ-ן, אה, זה היה פשוט מ-צ-ו-י-ן !!!
[ליצירה]
יפה, אהבתי.
יצירה סנטימנטאלית ורגישה, הממחישה את היהודים "ההם", היהודים ניצולי השואה ויהודי הדור הקודם בכלל (ו-איזה יופי! סופסוף יצירה שמוזכר בה "חזן"!). אהבתי, באמת שאהבתי, החזן.
תגובות