עשן סיגריות סמיך מסתלסל ועולה מעלה מעלה. פונה ימינה עם משב רוח של בין ערביים ומתפזר לו אי שם. מפריח העשן – בחורון, נער, ספק עוד ילדון. הוא יושב על קצה גרם המדרגות ונהנה מההתמכרות לשאיפה ונשיפה, שאיפה ונשיפה שאיפה ו... והפרכת הטבעות המושלמות. הילדון יושב כשעה עם חפיסת הסיגריות החדשה ומעשן. סיגריה אחרי סיגריה אחרי סיגריה. נשארו לו עוד ארבע סיגריות בחפיסה. עוד ארבע הצתות על-ידי המצית והכיף נגמר. עוד ארבע סיגריות וחוזר אל החיים הרגילים, הכואבים, הקשים. שעה מאוחר יותר, צועד ברחובות העיר ההומה, אפופת עשן המכוניות. מכניס יד לכיס ומוציא מטבע של עשרה שקלים חדשים. מוצא איזו פלאפליה זולה, וקונה במטבע פלאפל וקולה. חסר לו 2 ₪ אבל המוכר מוותר. הוא כבר מכיר ילדים שכאלה. והוא ממשיך אל תוך הערב, ממשיך והולך ברחוב צדדי. מגיע לרחוב ללא מוצא ומתיישב. "טוב שלקחתי מעיל" חושב לעצמו. מתחיל להיות קר. שוכב בפינה ונרדם. ובחלומו... חוזרים אליו כל מאורעות הבוקר... "דניאל! ד-נ-י-א-ל-! תתעורר! עוד מעט 07:00 ואתה מתחיל בית-ספר חדש היום...". נמאס לו. נמאס לו מהמשפט הזה. "אתה מתחיל בית-ספר חדש היום". שונא את המשפט הזה. כל כמה חודשים הוא מתעורר לקול הצעקה הזאת. נמאס לו לנדוד עם אמא שלו. נמאס לו להסתובב בערים, בארצות, ביבשות. איפה לא גרו עדיין? תהה לפעמים. איפה לא למד עוד? כמעט בכל עיר בארץ, במספר מדינות באירופה, ברחבי ארה"ב. לסין עוד לא הגיעו. אולי זו התחנה הבאה? חשב לפעמים. והמעברים – בעקבות הגברים. הוא קם בחוסר חשק, מתארגן ופונה למטבח לאכול משהו. הבחור החדש של אמא בדיוק קם. דני מסתכל עליו באיבה. הבחור לא שם לב ולא מתייחס לילדון וממשיך בבוקר שלו. דני מתכוון לצאת, לברוח לבית-ספר מה שיותר מהר כשנשמעה הנקישה בדלת. הוא פותח את הדלת. רואה שם כחול. עומד מולו שוטר. עם מדים כחולים, מגוהצים, עם אקדח גדול בצידו. "כאן גר מר קינגסטון?" דני לא מספיק לענות, ואימו מגיעה במהירות אל הפתח. "דניאל – לך לבית-הספר. אנחנו נסתדר..." הוא שמע את הרעד בקולה. דני מהנהן ויוצא. הוא מתבא מאחורי השיחים בכניסה לבניין ומחכה. לא עובר זמן רב, והבחור החדש של אמא מובל החוצה, כשידיו באזיקים ואמא של דני אחרי השוטר בוכה - - - השוטר פונה אל אמא ואומר "תשארי בבית. יגיעו עוד שוטרים מיד לחיפוש ומיד אחר-כך תגיעי לתחנה. נצטרך גם אותך לחקירה". ואמא בתחנונים – "אני לא נגעתי בחיים בסמים! אין לי קשר לזה - - - " דני מתעורר. מוציא את הסיגריה האחרונה. השעה הגיעה. סומו הגיע. דני נותן לו את מאתיים השקלים שהשאיל מאיזה ארנק ולוקח ממנו את הסם שלו. "אני רק בן 12. לי אי-אפשר לעשות כלום. ל"מר קינגסטון" הנכבד אפשר ועוד איך" חשב. "לפחות הוא לא יגע בי יותר". ונרדם כשהסמים בכיסו מוגנים ומחכים להשתלה הבאה – אצל הבחור הבא.