סוכת דוד הנופלת - אגדהבס"ד.
"ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת... ובניתיה כימי עולם" [עמוס ט' - י']
אגדה פעם אחת מצא לו אליהו הנביא לזקן מגן השעשועים. אמר לו : שמא יאמר לי מר איפה בזה סוכתו של משיח ? השיב הזקן : סוכת דוד הנופלת מי ידע מקום נפילתה אמר לו אליהו : בא אצלי ונלכה יחדיו הלכו לפאתי העיר וראו סוכה רעועה הנוטית לנפול ובה נער צעיר בלוי סחבות ובעל אדרת שיער שאל לו הזקן לאליהו הזהו בן דוד וזו סוכתו הניד אליהו בראשו כאומר הן והוסיף : סוכת דוד אינה נופלת ממש לעולם היא אך כנוטית ונוטית לנפול. הסב הזקן לרגע מבטו להטיב לראות בה בסוכה וביושב בה ולפתע נעלם לו אליהו ואף הסוכה נעלמה כלא הייתה. מיני אז בכל חג סוכת משוטט לו הזקן בפאתי העיר מחפש סוכה רעועה הנוטית לנפול |
משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לליאורה תודה על תגובתך אני חושב שבעיקרון את צודקת. ראוי היה שאישה תכתוב לאישה ואולם כל שביקשתי לעשות קודם לכל להפנות את תשומת הלב לצורך שכך או אחרת הנשים ינצלו את אותו מעמד מרומם להתרוממות יחודית של עצמן ובעיקר להתחברות למעמד הנחתי אך טיוטא שוודאי אם תשרוד תעבור בהמשך שינויים וכל אישה תתפלל כרצןנה בהדגשים ובתוספות משלה בשולי הדברים אבקש עוד להעיר התפילה בנויה משילוב של לימוד ותפילה כאחד ונדמה לי שזה יוחדה יש שם כמה רעיונות שבמלוא הצניעות מזקיקים התעמקות והתחברות אני בטוח שמקריאה חמישית עד עשירית לפתע יהא לך ברור כי העובדה שגבר כתב את הדברים יש בכלל ערך מוסף יחודי[יש בה סגירת מעגל שמרוקנת את הברית בדיעבד בלי השלמתה של האישה] ושוב תודה לך על התייחסותך . ואדרבא טלי את האתגר וגם את כתבי מהמבט וההיבט הנשי משה אהרון [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון הגולמי יפה. אך נראה לי כי קיימת חוסר עקיבה והלימה בווריציות השונות אל מול מקבילהן ההסטוריים. וגם השינוי והישום, נראה לי מלאכותי מדיי. אבל משראיתי כי מיחסים בכי ספרותי לרבי עקיבא כיום. לא יכולתי להתאפק ולשרטט בכי היסטורי ריאלי יותר שאני אישית מייחס ולו גם רעיונית לרבי עקיבא . [והוא מבחינה "לקחית" חשוב לא פחות לימינו]. משמתו כל תלמידיו, עמד ובכה עליהם ואמר ווי לי ששניתי להם כי "ואהבת לריעך זה כלל גדול בתורה. ולא שניתי בעבורם,אמיתה של תורה כי הוא: " כל התורה כולה.". שאם כן, וודאי היו נזהרים שבעתיים בכבוד זולתם ולא היתה באה עליהם מגפה משונה זו. שנה טובה [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. ואם אפשר כדבריך להוסיף "לקח". הביטוי "להעלות" ביחס לנירות בא לרמז ולהקביל את המנורה כפונקציה רוחנית עלי אדמות, לאותה שמש בראשית, המאירה פיזית לכל היקום. כשם שהשמש עולה ויורדת כך מצווה אהרון ודווקא שהיא יורדת וחשך פיזי יורד לעולם שיעלה ויאיר מאורה הרוחני של המנורה לכל העולם.[לכן גם אהרון - סמל לשלום] והנה "נר אלוקים נשמת אדם" . כל אדם . וזה המסר של פרשת בעלותך שאין אורה של תורה עולה רק לישראל אלא לעולם כולו. משום שמדובר ביעוד ושליחות על, ה"מתרוממת", הרבה מכל הפונקציות הפולחניות האחרות של אהרון, באה פרשה זו כהמשך לסופה של הפרשה הקודמת, לפיה משה שומע את הקול מדבר אליו משני הכרובים . ולא נאמר מה דיבר איליו ה'. וברור, כי זה הדיבור וזה המסר [ליצירה]
- [ליצירה] לשרף בס"ד אין כל סתירה. רק לנו ילודי אישה הראיה הנה חד ממדית וערכית. בראיית האין סוף הכל בערבוביא, וב"בליל" הבלתי נראה לנו, בסופו של דבר, הרע היחסי מתבטל בפני הטוב המוחלט יותר הקב"ה אמר על משה ואהרון : "על אשר מעלתם בי". ובכל זאת הראשון: עבד נאמן שלא היה כמוהו ואף לא יהא: תמונת ה' יביט והקב"ה דבר בו פה אל פה. והשני כמאמרך "בחיר ה'" ושר השלום,שאין מטבע של שלום מתקיים בעולם בלוא סגולתו וחתימת ידו ובכל זאת, ביקשה התורה בכוונת מכוון, לחדד גם את טעויותיהם של שני גדולים אלה, והכל על מנת שנלמד ונפיק הן מהטעויות והן מהעונש את שראוי לנו להפיק לדורות. על דרך הכלל, שאין ילוד אישה שאינו טועה [רק גדולי תורה של היום אף פעם לא טועים] לענין הפרט במקרה זה [אהרון], ביקשה לכאורה התורה לרמז לנו, כי כהן ונביא אשר פועלים תחת כניעה לעם לא רק מועלים בתפקידם, אלא שסופם שהם הם אשר מוליכים את העם לעבוד עבודה זרה [ליצירה]
- [ליצירה] לאסף ארצי אני מזהה זעם עצור בשטף הדברים, שכשלעצמם גם הם, לפחות בעיניי, יצירה שראוי להתכבד בה. יחד עם זאת כל גדולינו הראשונים היו רועים ולהיות רועה נאמן זה לדאוג כל הזמן לצאן .- זה נאמנות מוחלטת. אם מותר לבקש ממך, לנסות לרגע, להתנתק מההוויה שהוליכה אותך בכתיבת הדברים ולנסות להשיב לעצמך תשובה לשאלה הבאה. לא מפריע הדבר שהרועה הראשון שקוראים לו במקרה "הבל". לא מבין שבכל זאת, יש שוני בין עיסוקו לעיסוקו של קיין. שאם זה הקדים להקריב מפרי האדמה, אין זאת אומרת שגם הוא צריך למהר להקריב מצאנו שהרי אין דומה "חמלה" זו ל"חמלה" זו ואין דומה "עובד" ל"רועה" שאינו "אובד". ובזה לכאורה מותר ה"רועה". אגב "כישלון זה הוא המשך לשאר הכישלונות האחרים גירוש מגן עדן וכו' ולכך ביקשתי לרמז בין השאר.... ואני יודע, גם אתה תתבלבל מהעובדה, כי בדיעבד ה' שעה למנחתו של הבל. על כן באה רשימה זו להבהיר, כי לא כל מה שהקב"ה התיר בעבורינו "טקטית" בגלל חולשותינו ונסיבות מיוחדות של העת. אלה צריכים גם להיות מהות איסטרטגית שאנו מחוייבים לה כל הדורות. ושאלה אחת לגיטמית עד למאד. אם כך, איפה טעה קין לכתחילה בטרם נגרר לרצח הנורא . הוא טעה בכלל שהתחיל בכל הענין . כשהיה ברור שהבל למעשה יכשל ב"העתקת" מעשהו. ובכך הבל יחל בתקדים של פולחן נפסד שיוביל את כל האנושות ועד קץ הימים, עת שוב הדברים יתוקנו וישובו למכונם. האלוהים לא צריך ולא היה צריך קורבנות . .... ולעתיד אם יהא דבר מה באלה הרי שיהיו הם כאמור אך מן הצומח.... ותודה על תגובתך [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מאיר תודה על תגובתך [ליצירה]
- [ליצירה] שיר בהמתנה נמחק ואיננו ! ! ! להלן שיחזורו: בטיילת מול אופק של כיפה מוזבהת והרמון הניצב לתל - פיפיות הרוח שרקה לי בנקב הכובע שיר של רועים פיזזה עדיי במחול של שרפים הלכה עליי בקסם של נביאים כי מהרה, מהרה ארמון על מכונו ישב והיכל ה' לתלפיות [ליצירה]
- [ליצירה] אמילי - תודה ! ושבוע טוב [ליצירה]
- [ליצירה] ליוסף המאסף בכל זאת - הוכחה אחת לפחות. שהרי הציק לי הדבר שפטרתי אותך אך בהצהרה כללית. לתורה דרכים משלה לפעמים לחזק דברים. במקרה זה, בגלל מהותו וחשיבותו של הנושא, הקדימה התורה להדגיש בתחילתו על המהות, שהשתנתה בסופו. במה הדברים אמורים פרשיית שכם בתורה פותחת בכך ש: "ויבא יעקב שלם עיר שכם". מדוע צריכה היתה התורה להקדים לנו כי דווקא בביאתו של יעקב לשכם היה "שלם". האין זאת כדי שניווכח כי כשיצא ממנה כבר היה הרבה פחות מ"שלם". האין זאת כדי שניתן את המשמעות האמורה לתגובת ה' על המעשה ובעיקר ניתן את מלוא המשמעות לצורך של יעקב להיטהר הוא ובני ביתו. וכאמור לעלות שוב לנקודת ההתחלה ל"בית אל" על מנת לשוב ממנה אחר ושונה "שלם" כפי שהגיע לשכם בטרם אותה הזוועה. [ליצירה]
- [ליצירה] לזיווה תודה על תגובתך. ואולי שטוב שהערת. אין כל סתירה בין מה שכתבת לבין מה שנכתב ברשימתי. אני אגב מסכים עם כל מילה שכתבת הטרגדיה של האנושות שכמעט בכל הדתות חלה מוטציה שבני האדם הפכו עצמם לזרועו הארוכה של אלוהים להכניע את האחרים ולכלותם במונחים של רשימתינו: מנצלים את אפקט הכח של ה"צלם" לרעה וכלפי חוץ ובכלל אין בידם את המשך המשוואה : את האלוהים לעניות דעתי שונים הדברים ברשימה שנכתבה . ראשית תפילה שלגביה נכתב כאן היא אך תפילה ביחס למתפלל עצמו ואך למלא חסרונו לטובה. ושנית וזה העיקר הנוסחה של תעצומות ש"בצלם אלוהים" כאמור לעולם איננה יכולה לפעול או להיותה רלוונתית כנגד :"צלם אלוהים" אחר. הכח הטמיר כאמור המצויין ברשימה הוא אך במסגרת האינטימית של "הצלם" היחיד אל מול אלוהיו ולגבי עצמו בלבד. הא ותו לא. יבלו שפתיו של מי המתפלל להרוג את האחר. ואם הוא עושה כן אין הוא פועל בתוכן החיובי של "הצלם" וגם מנגד לעולם אין בידו המשך המשוואה כאמור. אין למולו את ה"אלוהים". לסיכום : הדברים שנאמרו כאן ברשימה זו הינם אך בבין האדם לעצמו בבוקשולהטיב עם עצמו. וכי אז הכוונה היא כי בעבור עצמו הוא צריך להרגיש אופרטיבית כמו אלוהים על מנת שגם האלוהים יצטרף אליו ושוב תודה לך יתכן כי ההבהרה שבכאן חיונית הייתה על מנת שלא תתגנב שום מחשבה נואלתבלב מי כי בכלל וחלילה יש הווא אמינא לומר כי האדם יכול לחוש כאלוהים להזיק לאחר [ליצירה]
