בס"ד.
בשלהי פרשת בראשית, כשסיפור הבריאה נקלע לכלל מבוי סתום. מספרת לנו התורה על גורם עלום : "בני האלוהים"אשר "נמשכו" אל בנות האדם כי "טובות הינה" ואגב כך הביאו לקלקול נורא, שזירז גם את הקטסטרופה של המבול
אם כן מי היו אלה : "בני האלוהים"?
ההקבלה שבין "בני האלוהים" מכאן ל"בנות האדם" משם, לא מותירה, לכאורה מקום לספק, כי "בני האלוהים" אינם ווריציה ולו גם משופרת של האדם שנברא , זה מכבר.
אלא,קרוב לוודאי, מדובר למעשה בקטגוריה שונה בעלת אפיונים ה"חיצוניים" לבריאה החדשה ואשר יש בהם גם לבטא לפחות במשהו את ההבדל שבין "אלוהים" ל"אדם".
גם משום שבהמשך נדרשת התורה בהתיחסות מפורשת לקטגוריות נוספות כמו : "נפילים" ו "אנשי שם" כך שברור כי הפרשנות המבקשת ליחס לביטוי : "בני אלוהים" שוב קטגוריה משופרת או נעלה יותר של האדם הנברא כמו "שרים" או "שופטים" היא לא רק סטיה מההגדרה הנוגדת אלוהים מכאן ובנות האדם משם אלא לא יעלה על הדעת כי התורה תתיחס, בנסיבות .הענין, לאותה אליטה אנושית בשלוש הגדרות שונות
אולי הפתח לפשרם של דברים מצוי בנקודת ההתחלה כשנאמר דווקא על ידי האלוהים :
" נעשה אדם בצלמינו וכדמותינו" בלשון רבים.
אם כן היו לו לכאורה לקב"ה "שותפים" לפחות בהתיעצות לבריאתו המחודשת של האדם.
היו אלה ווריציות של "בני אדם" קודמים מעולמות שנחרבו קודם לכן . בני אדם איכותיים יחסית שעם חורבנם של אותם עולמות ביקש הקב"ה שלא להשמיד כליל את היצירה "האנושית" . אלא שבניגוד למקרה נוח אותם יחידי סגולה לא נותרה להם פלנטה להמשיך את חייהם על כוכב הארץ והם התרוממו פיזית ורוחנית להוויה שנכללת תחת ההגדרה של : "בני אלוהים" ובמיוחד להבדילם עתה מבן האנוש החדש שנברא ומכאו גם לא יפלא שמדענים יכולים לדבר על שרידי גופות אדם לפני מליונים של שנים וכו'.
והנה משנברא סוף סוף שוב כוכב הארץ היה ברור כי בני האלוקים צריכים להיות הגורם המתווך לחנוך את האדם החדש שנברא והנה נכונה לקב"ה אכזבה נוראה נוספת הסתבר כי גם אלו כששבו במגע עם היסוד האנושי המקביל להם חמדת העריות שבה אליהם במלוא כיעורה כל החישוקים השממיים שרכשו להם התפרקו והם לא רק בקשו להנשא לבנות האדם שבכך לא היה כל פסול, אלא ניצלו את "עדיפותם" לנסות ולבדוק ב"ביאה" את כל בנות האדם על מנת לבחור מהן את הטובות ביותר בעיניהם.
זהו שהכתוב אומר : "מכל אשר בחרו" .
ניסו את כולן בכדי לבחור . עתה גם תובן תגובת ה' בהמשך לאמור "בשגם הוא בשר" כלומר גם "בני האלוהים", הוכיחו כי כשהם נופלים בשגיון של ערווה וחמדת בשרים ,הם שוב מתנהגים כגרועים שבבני האדם.
אם כן, עתה גם אולי נבין את ה"מתח שבין האמירה הראשונה של הקב"ה "ויאמר אלוהים נעשה אדם" מעין קריאה להשתתפות "בני האלוהים" בחדוות היצירה החדשה של האדם [שהרי להם כאמור גם חלק של חניכה] לבין "ההתפקחות" לכאורה של הקב"ה בכך שבאמירה של האכזבה נאמר במקום "אלוהים" שם הוויה לאמור :
"ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם..."
כלומר: לא יהיה יותר מעמד של "בני האלוהים" שבהם כביכול "מתיעץ" ו"דן" הקב"ה.
וכך בטרם המבול ירדו כל בני האלוהים מטה לכוכב הארץ ונקראו במעמדם החדש "נפילים" ,כמי שנפלו רוחנית ופיזית ממקומם וממעמדם
ואכן גם בהמשך מרמז הכתוב על התערותם של בני האלוהים" בארץ והמשך חמדתם את בנות האדם ואשר בעדיפותם המעין "גנטית" לכאורה נולדו מהם גם : "גיבורים" ו "אנשי שם". כלומר בני אדם איכותיים יותר יחסית.
אבל המיאוס שיצרו אלה שבאו מלמעלה -בערווה
ואלו שמלמטה -בחמס
הוביל לגיזרת המבול
אבל אותו העיקרון שהזכרנו, כי גם בחורבן הטוטלי תמיד ימצא היוותרות שריד לאדם שנברא. שהרי הדבר נובע ומתבקש מהשוואת האדם לאלוקים תוך דגש לצמידות של "צלם אלוהים" שיש בו כעין התחייבות אלוקית שהאדם תמיד ילווהו כצל ולעד.
עיקרון זה, חייב למצוא לצורך אותה שרידות נמשכת, את הטוב היחסי ביותר זה אשר מכנה הכתוב :
"ונח מצא חן בעיני ה'"
