במסע לפולין שלי יצאתי עם שיר השירים
אותה מסכת הרוויה בהיסתרים,התחמקויות
וכל כך הרבה אכזבות
כך ביקשתי לפגוש את האלוהים שלי
שלא בין ערוגות הבושם
ולא על הרי בסמים
ראיתי שם את בנות ירושלים
וגאתה בי עוד יותר התשוקה .
לשוב ומהר להמשיך
ולבנות את ירושלים
פגשתי את העורבים השחורים במיידנק .
והם במעופם המסולסל
דימו כקווצת טלטלים שחורות .
ובפסגת הר האפר דימיתי לראותה
כעולה מן הביצה השחורה
את הרעיה השחורה משחור
בדרך להיותה נאווה
בדרך לירושלים
ובבורות "סוביבור"
שמעתי סוף סוף
את קול הנכאים של הדוד.
צועק בדממה התפורה עליו
,סובי" לך רעיה.
סובי לארץ ישראל
"בור" נורא לפניך .......
באושוויץ בינות למשרפות
כבר לא עמד בי
עוד רוח
לא שמעתי כבר דבר.
זולתי קולות החצוצרה של חיילי צהל
שצעדו בסך
מלווים את ספר התורה של אילן רמון.
כלוות כלה לרחצה
ל"מקווה" האש המצרף
בטרם חופתה .....
