זֶה עֲדַיִן קְצֶה חֹרֶף,

עִם שׁוֹבְלֵי מְשׁוֹרֵר וְעָלִים,

אֲשֶׁר נוֹתְרוּ מִפִּעְפּוּעֵי הַסְּתָיו.

וּבַמִּדְבָּר נֶעֱטַפִים רְגָבִים,

מְלוּחִים נִטְפֵי הַמַּיִם,

בֵּין עֲרוּצֵי הַנְּחַלִים.

כָּל עוֹנוֹת הַנְּדוּדִים,

מִתְקַבְּצוֹת בֵּין שְׁבִילִי הַגֶּשֶׁם.

הַשַּׁחַר אֵינוֹ כּוֹזֵב אוֹ בּוֹדֶה.

יוֹפְיוֹ הַבּוֹגֵד שֶׁל הַקַּיִץ,

שֶׁאֵין בּוֹ כְּבָר יָמִים,

רַק בִּנְדוּדֵי צִפּוֹרִים.

זֶהוּ לֹא חֵטְא,

לְהַלֵּךְ בֵּין צְלָלִים וּמִלִּים.

לִנְטוֹעַ אַהֲבָה בִּדְמֵי הַחֹרֶף,

עִם בְּדִידוּת הַסְּתָיו הַנּוֹשֶׁרֶת.

לְשַׂחֵק בִּמְאוֹרוֹת זְהוּבִים.

לְהִתְהַלֵּךְ בֵּין טְלָלִים.

עַכְשָׁיו בִּקְצֶה חֹרֶף,

קַיִץ אֶת סְתָיוָיו מַסְתִּיר,

אֶל חֵיק אָהֳלוֹ שֶׁל שָׁכֵן,

הַפּוֹרֵשׂ יָדָיו לִתְפִילָּה,

וְשָׁלוֹם מְבַקֵּשׁ,

בַּיָּם נְדוּדָיו.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי