אַחֲרֵי דְּבָרִים, בִּשְׁכוֹל וָעֶצֶב,

פָּנֵינוּ מַבִּיעוֹת עַל רַחֲבַת הָאֶבֶן.

דָּם אָח נִשְׁפַּךְ אֶל גָּב מַצֵּבָה,

גוּף נֶחְרַךְ עַל צַו מִשְּׂרָפָה.

רוּחַ רָעָה כִּסְּתָה עוֹנָה שְׁלֵמָה,

מִן הָאֹפֶק נִזְכֶּרֶת תְּקוּפַת מִלְחָמָה.

צְוָחוֹת כִּנּוֹר בּוֹכֶה לְאֹזֶן קְשׁוּבָה,

כִּיהוּדִי הַנּוֹדֵד בֵּין בָּיִּת וְגוֹלָה.

מְאֹרָעוֹת הַזְּמַן לֹא הִתְפָּרְקוּ,

אַךְ מִידֵי פָּעַם בּוֹרְחִים לַצְדָדִים.

הִתְמוֹדְדוּת הַיּוֹם נִמְשֶׁכֶת,

בִּמְדִינַת חֹק מְאֹד מְבֻלְבֶּלֶת.

לָכֵן נַעֲמֹד בְּכֹל מָקוֹם וּזְמַן,

לִזְכֹּר וּלְהַנְצִיחַ אָח וְאָחוֹת-

אֵם וְאַב, וְעַם שָׁלֵם אֲשֶׁר נֶחְרַב,

כְּחוֹבָה גְדוֹלָה וְלֹא כִּתְלוּת.

אֶת אוֹתָהּ כָּתֵף מְמֻסְּפֶּרֶת וַעֲיֵפָה,

אֶת אוֹתָן עֵינַיִים כְּבוּיוֹת לְמֶחֱצָה,

אֶת אוֹתָהּ יָלְדָה הָאוֹחֶזֶת בְּיָדָהּ,

דוּבּוֹן אֲשֶׁר עֲדַיִן מֻנָּח בַּפִּנָה.

‏06 ‏אפריל ‏2013

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי