אמת ושקר
---------------------
האמת היא בבואה מוחלטת של האלוקות
אשר על כן, היא בקווי אורך ורוחב אין סופיים.
ובתור שכזו בצירופה המזוקק,אין היא לחלוטין
בהישג ידו של האדם.
האדם וכל אמיתו הם לכל היותר צל צילו של פסיק
באותה נקודת חיתוך נתונה על אותם הקווים
ובכל זאת, במסגרת האוטונומיה הקיומית והאנושית
מצווים אנו לקדש את האמת ככל שהשגתינו מגעת – בדמות האמת היחסית .
גם אם בידינו כאמור אך אמת יחסית.
חייבת היא להיות בעינינו כאושיית יסוד וכסלע של קיומינו
ולו גם מפני שהאמת הצרופה האלוקית, תמיד מרחפת ותלויה כנצח
להתערב בכל מקום שצריך להתערב. [המשפט לאלוקים הוא]
בדרך כלל בטווח המידי אך לעיתים רחוקות מאד
וגם אז בדרכים מדרכים שונות הניסתרות מעינינו בדרך כלל .
כאמור דווקא מפני שהאמת המוחלטת האלוקית,
איננה בהישג ידינו והיא בדרך כלל נשגבה מאיתנו
ניתנו לנו תומכים לאמת היחסית שבידינו.
מן "קביים" שכאלה לשאת את האמת "הצולעת"
להוליכה בכל זאת לנהיג את הוויתינו :
והקביים הם מחד :
חסד ורחמים
ומאידך השלום והפשרה.
.אלה מפלטינו בהתמודדות עם האמת המוגבלת והיחסית שבידינו.
ובעיקר כזו שהיא ביד בני האדם רבת אנפין ובשלל גוונים
ולעיתים מונפת כדגל לעומתי זה כנגד זה
לפיכך כל אימת שיש סכנה ממשית להפרת השלום שלומו של כל אדם
יש ואפשר לעדן ככל האפשר את האמת שבידינו
תוך השענות על אחד מהקביים כאמור.
לפיכך כל שאימת שמיצוייה של האמת היחסית שבידינו
יביא לתוצאה וודאית של אנטי חסד ואנטי רחמים,
מצווה לעדן כאמור את האמת בגבולות סבירים והיכרחיים.
שהרי כאמור מימלא אין בידינו הוודאות כי האמת שבידינו עונה על כל הפרמטרים
של האמת האבסולוטית האלוקית
ודומה שהנביא זכריה כבר התווה את יסודותיה אלה
של זו הנוסחה לאמור :
"והאמת והשלום אהבו"
שהאמת היא הבסיס הראשוני אך בגלל אין סופיותה שהיא בצירופה איננה כאמור בהישג ידינו
ניצטוינו לעבור לפאזה שאנו שולטים בה – הרגשות.
ברגש האהבה
וברגש זה עלינו לאהוב את והאמת ואת השלום יחדיו
ואם אי אפשר להם כאמור לדור בכיפפה אחת.
השלום רוכב על האמת ומחפה עליה
המיוחד בפרשתינו פרשת וירא
היא הווריציה של :"נשיאה למקום" לכאורה
הגדרה הכוללת אנשים וכל היקום הסובב אותם
והנה יכול, שאף כובד החטאים והפשעים מעיקים במשקלם השליל הכבד
גם על המקום – על האדמה.
והם אשר צועקים ומשוועים לשמיים
שישאו עימם בעול
או לחילופין שיחלצו לפעולה
להשחית את מקור הרוע המכביד.
הנה כי כן , הצופן הגנטי של הארץ הוא
כ י כח הנשיאה שלה לחטאים ופשעים בעיקר עוולות חברתיות מוגבל
מעבר למשקל מסויים כי אז הופכת האדמה ל"רם קול" אדיר
המעצים כל צעקה וזעקה עד לב השמיים בבחינת
"הצעקתה באה אלי" או
"כי גדלה צעקתם את פני ה´"
מי שסבור כי על ברכי האמת הקיימת בידינו כיום
יבואו עלינו ימות המשיח אינו אלא טועה ותועה
תורת ישראל לא רק שיש בה שבעים פנים
אלא שגלומה בה גם נוסחת הקסם
לאותה הדינאמיקה אשר אמורה למזג ולאחד את כל שבעים הפנים לפן אחד אלוקי וגדול
ודווקא בימות המשיח
לכלל אותה האמת המוחלטת שבה יתגלה עלינו ה´
כאחד ושמו אחד.
והנה תורת ישראל מאירה פניה בכל דור ודור
כחמה המוסיפה וזורחת .
ואוי לו לדור שדוחה את אורו שלו מפני אור הדורות שנערם.
ובמה אמורים אלה הדברים :
דווקא בסיפור העקדה.
שסיפור העקדה באלפי שנים עד הנה
איננו ולא יכול להיות אותו הסיפור ממש של שנות האלף השביעי.
שכל מי שהגאולה מתרוננת בליבו
מבין ויודע כי ימות המשיח תהפוכות הנה
גם באורם של כל אותם סיפורי אבות .
כך או כך דוד משיח ה´
הוא אשר בתפילתו על ביתו שבעתיד
היתווה כבר את הזרימה באותו קו המתח :
מ"וזאת התורה" אל
"וזאת תורת האדם – ה´ אלוהים"…..
להלן אם כן,שאלות שהטרידו ומטרידים אותי
וכידוע השאלות הן גם חצי התשובות
לי יש את תשובותיי שלי
וכל אחד וודאי יגיע גם לתשובותיו שלו.
מדוע ניסיון העקדה בא דווקא "אחרי הדברים האלה" דהיינו הברית עם אבימלך ?
בכלל מדוע מכל או רוב הניסינות דווקא בניסיון העקדה נקטה התורה לשון מפורשת של "ניסיון"?
´.
מדוע הניסיון בא מהאלוהים ולא מה´?
האם יש הבדל בין "לך לך" של תחילת הפרשה לזה של העקדה " לך לך אל ארץ המוריה"
מדוע אברהם לא מגלה לכתחילה ליצחק ולנערים את האמת אלא פוטר הנערים באומרו "נשתחווה ונשובה אלכם"
מדוע מלאך ה´ נכנס לתמונה, הלא העקדה החלה בדבר "אלוהים" ואיפה שם הוויה [נדחק לא בכדי לסוף![
מדוע קרא המלאך לאבהרהם פעמיים : "אברהם אברהם"?
מדוע הכתיר המלאך את אברהם רק "כירא אלוהים"
?מדוע קריאת המלאך נחלקה לשניים לשני קריאות נפרדות?
מדוע לבסוף מתקן ה´ את קריאת המלאך לאמור :
"ולא חשכת את בנך יחידך [בלי המילה : ממני"
האם משכבר נואם ה´ לאחר העקדה
כל סיפור העקדה היה צריך להיות מוגדר :
: הדבר הזה"
מדוע בברכה אין את ירושת הארץ
אלא רק "שער אויביו
האם הביטוי בהמשך "עקב אשר שמעת בקולי"
אינו ביטוי מצמצם טכני משהו
"
האם הסיום הטוב ששב אברהם לבאר שבע הוא הטוב אופטימלי שהיה צפוי מניסיון העקדה
ללכת לשאוב אט אט לאורך אלפי שנות היסטוריה מאותה הבאר של שבועה לאמור : "בי נשבעתי]
ושאלת השאלות לא היה ראוי יצחק להנקב בשמו כשנאמר
"וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע"
איפה יצחק . לא ראוי היה שבסוף כל הניסיון הלזה ששמו יפאר גם הוא את שורת הסיום?[
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה
