בס"ד.
בגן השעשועים של ההוויה,כש"האוהב המאסף" הטיח ב"מטה המנפץ" : "אתה מגלה פנים שלא כהלכה.
ביקשו לפתע ה"פנים", להראות פניהם ברבים, כגילוי של עצמם ולא בהליכה של הולכי על שניים , אלא בתנועה עוטפת של אור שהולך מסוף העולם ועד סופו.
ואזי כהרגלו ,הגיח לפתע אותו הזקן מפינתו , לפסוק שוב את פסוקו הנחרץ ובלשון בהיר של בני אדם נאורים לאמור :
חכם למה תחסום ריעך ".
והחל מוסיף ומגיר מילין בלשון נהורין של האי עידנא .
מי אשר עושה שימוש פולמוסי באותה האמרה חוטא ליהדות ולאמת ודומה שאף שמיים מעידים עליו , שעולמו צר כעולם נמלה המגונה בחריצות סרק יתרה..
יכול אדם ,בינו לבינו, להפוך בה ולהופכה כאותה סלסלה של אשפה [אש-פה] , להשליך אל תוכה כל אותם דברים הנראים בעיניו כמופרכים בעליל.
אך להוציאה לאור, כזרוע מונפת של מחסום, כחרב פיפיות, להחשיך בה ולו זוית צרה של אור השמש , אין יותר איוולת מזו.
ולא עוד, אלא שהמרבים להשתמש בה, בכל עת ובכל ענין, מגלים חולשתם וערוותם, כי אפילו פעם אחת, לא תהו על קנקנה, מהותה ותכניה.
שהרי, אם בכלל יש בה משום האיסור, הרי שמכוונים הדברים, לא חלילה בענינים של רומו של עולם של יסודות בהשקפה, ודימויים של בני האדם , אלא בכל אותם היסקים אופרטיביים הנוגדים בפועל גופי הלכה ברורים ומבוררים ואשר אינם שנויים, לפי שעה, במחלוקת כלל וכלל .
והלא, גם אלה, אותם גופי ההלכה, לא בכדי, רובם ככולם תולדתם במחלוקת, ואשר לא בכדי אף נחקקה עלי ספר, שהרי לעתיד לבוא, תצוף אותה מחלוקת שוב לצרף הדברים אל זיקוקם המוחלט, תחת שרביטם של תשבי ובן דוד.
ותשבי שיבוא, לא יעסוק רק באותם "תיקויים" אלה המעט שבאתגריו ,אלא יעמול קשה גם לצרף סיגים לנפות מוץ מתבן להפוך סוף סוף כל חמוץ ל"תבן" של בינה. שאלמלא כך , לא יעלה בידו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים אל אבותם.
ולא עוד , אלא שכל עוד לא בא אליהו ובן דוד סמך על ה"מוגמר" של : שבעים פנים, אותם זהוריות של יהלום. אין לנו לפי שעה, לא אותם "שבעים פנים" מבוררים ואף לא מקצתם. ונמצא, כי כל דבר, הנראה בעינינו כמופרך והוא דווקא אחד מאותם שבעים פנים ואנו גוזרים דינו: לדחיה, לגניזה ולאבדון. אנו הולכים וחסרים זיקים של אותם אורות המגבשים אורו של משיח וכך לא בכדי אותו האור ממנו והלאה .
וכך באותה אימרה של יומרה : "מגלה פנים שלא כהלכה" מעכבים בה בגאולה ולעיתים אף בועטים בה.
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
תגובות