בס"ד אורלכ"ג תמוז התשע"ד,

 (נהרגו לנו 18 בנים אהובים יקרים, תהיה נשמתם צרורהבצרור החיים.)

אני לא מאמינה שאני יכולה להישרף ככה מבפנים

הכל ניצת ועולה בלהט העינוי והצריבה

אין עתיד וכל מה שהיה כבר- כלא

כל רגעי החסד אינם שווים פרוטה.

ואין מנוח או מנוחה לכף רגלי,

בעצם ללחיי

נעה נדה בתוך פיתולי עצמי

נאבקת, מחרחרת,

בין אוויר לעצמיותי שבתוכי

לברוח על נפשי

זועקת

לאן? סוגר עלי עולמי.

בזיק נשימה,

יוצאת, מתרחקת- מקום

נושמת זמן שעובר- כבר חצות ליל

ונפשי מגוללת לנייר

שיישא הרוח את כל הטירוף, השנאה

לחינם.