טיוטת סיפור שסיפרתי בע"פ לנכדי :

איתנון הילד הגאון
מבקר כמעט כל ערב שבת ושבת
את סבא משה
והוא מיד רוצה החוצה - לחצר.
ללכת למחסן, לעלות לעליית הגג
ולתקן כל מיני דברים.
איתנון אוהב מאד לתקן עם סבא משה
כל מיני דברים .
כי הוא משתמש בכל הכלים : 
בפטיש, במברג, בצבת
ואפילו מרשה לו לפעמים סבא משה
להשתמש בזהירות גם במסור
.וכשנגמרים כל הדברים שצריך לתקן 
ואיתנון כבר עייף
מבקש הוא מסבא סיפור 
וכך יושבים סבא משה ואיתנון
על הספסל בגינה סמוך למחסן
וסבא משה מתחיל לספר סיפור :
סבא , כל סבא מתגעגע תמיד לנכד שלו.
והוא תמיד רוצה ואפילו מאד 
שהנכד שלו יבקר אותו שוב ושוב וכמה שיותר.
והנה אני סבא משה כל כך
מתגעגע לך איתנון נכדי היקר.
שכבר במוצאי השבת 
אתה שב לביתך בקיבוץ.
לפעוטון שלך
הפעוטון של הגננת האהובה שלוית.
וכך סבא נותר עצוב ומתגעגע כל השבוע.
לכן איתנון נכדי היקר
החליט סבא משה,להקים גם הוא פעוטון
שייקרא: 
"פעוטון הסב והנכד".
ושנינו אתה ואני נבלה בו יחד כל היום . 
נשחק, נטייל נאכיל את החתול והכלב.
נפזר פירורי לחם לעורבים וליונים
ונתקן כל היום תיקונים .
לפתע הרצינו פניו של איתנון הגאון .
והוא חייך חיוך מתוק ומבויש .
ורק עיניו המרצדות .
עיניו החכמות כאילו הוסיפו ואמרו:
"מה קרה לך סבא.
אם תהייה אתה גנן של פעוטון 
כבר לא תהייה לי סבא.
ועל סבא איתנון לא רוצה 
בשום פנים ואופן לוותר.
לא, לעולם לא.
חייך גם הוא סבא משה ואמר :
אם כך,
היה חלום מתוק והוא נגוז.
הפעוטון של הסב והנכד
כבר לא יקום ולא יהייה
ורק געגועון ועוד געגועון 
לנכד הגאון איתנון
יאלצו את סבא משה
לחפש עוד פתרון ועוד פתרון
לשוב ולכתוב סיפורון 
ועוד סיפורון
לנכד הגאון איתנון