בלי אמת אין אלוהים
על ידי משה אהרון

כשמשה לא יכל להתאפק
לנצל את נדיבותו של הקב"ה במענה חיובי לשאלותיו
ביקש משה לצעוד עוד צעד אחד יותר מידי
לספק את סקרנותו לראות בעיניו סוף סוף את מהות האלוהות
"הראני את כבודך". ביקש
מיד נאמר לו כי דבר זה לעולם לא ינתן לו בחייו
"כי לא יראני האדם וחי"
שרק לאחר מיתתו של האדם כשהנשמה חוזרת לכור מחצבתה
נוסקת ומרחפת היא בצמידות עם מקורה במסע האין סוף.
ובכל זאת משה היה הראוי מכל האדם. והקב"ה ביקש שלא להכלימו ולא להשיבו
ריקם לחלוטין.
ואזיי הומרה הבקשה מהמהות לתוצאה
במקום לראות את כבודו של ה' יתעלה -
ניתן לו לראות את תוצאתו כביכול את כל טובו של ה' עלי אדמות..
שגם בעיניים טובות מתוך ראיית כל טוב ה' עלי אדמות,
ניתן בהחלט להשיג לא מעט על מהות האלוהות.
שהטוב כולל גם ניסים ונפלאות בין שגלויים לנו ובין שאינם גלויים לנו.
ואתגר החיים היה ונותר לראות בכל אלה את עקבותיה של ההשגחה.
אבל דומה שהדרמה העיקרית הינה דווקא מכאן ואילך
אומר ה' למשה : "הנה מקום איתי".
יש רק מקום אחד לאדם שיכול להתקרב בו לה'.
בבחינת הנה מקום "איתי"
והוא עמידה יציבה על הצור.
ואין צור אלא נצח של אמת.
אם כן ה"צור" הוא פוזיציה אופטימלית של האדם
להגיע לפיסגת האמת האנושית המושגת על ידינו
רק מי שמתעלה לדרגת אמת שכזו מגיע לכלל אותו המקום הקרוב ביותר לה'
בבחינת : מקום"איתי".
ואם הוא יציב ושורד על אותו ה"צור".
זוכה הוא גם לעלות עוד מדרגה באמת בדרך לאמת המוחלטת - האלוהית
לחוש במעבר כבוד ה' ממש בסמוך איליו .
ושלב שכזה מעלה אותו לרום פיסגת האמת שהאדם יכול להשיג עלי אדמות
והיא מדרגת "ניקרת הצור".
מעמדה זו למעשה האדם מרחף באויר רואה ולא רואה על כף ה'
אשר הכף האחרת כביכול מכסה על עיניו
. לא רואה את פני האלוהות ממש
אך רואה הכל חוץ מזה .ודאי חש את משק הרחף של האלוהים
שחלף זה על פניו וכפותיו סובבות אותו.
ורואה את כל הטוב שהותיר אחריו .
הנה כי כן, פני האלוהים הם פני האין סוף .
והם ככאלה התגלמות של כל הזמנים כאחד לא רק את העתיד.
אבל משה גם זכה לעוד בונוס בנוסף לאמור :
הוא זכה לקבל פיצוי לשמוע באוזנו את מה שביקש לראות בעיניו.
והוא שם מפורש של האלוהות ומפי האלוהות עצמה.
זה צירוף שאף אדם לא זכה לו ודומה שאף אדם לא יזכה לו
"וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם"
בכך גם למעשה הבהיר ה' משמעות הדברים :
"ופניי ילכו והניחותי לך"
שפניי ילכו לפניכם ולא תזכו לראותם שאין אני הולך בקירבכם ממש
"והניחותי לך " מניח אני אך לך לראות מה שאף אחד אחר לא יראה
בטוב ה' עלי האדמות
בבחינת : "וראית את אחוריי"
ואנא חמישה לצדקה