עוני מצרים והשואה - אור אחר

על ידי משה אהרון
בפרשת שמות מלמדת אונו התורה
כי מהותו של הסבל האנודי ובמיוחד בעבדות
מתמצת בארבע לשונות של סחי וגלות
אנחה, צעקה, זעקה ואנקה.
ולא בכדי גם בהמשך מצינו גם
את ארבעת הלשונות הלעומתיות של - הגאולה
לאמור : והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי.
עוד מלמדת אותנו פרשת שמות :
כשהאדם ולהעניננו - עם ישראל
מגיע לסף הסבל האפשרי ומתקיימים בו
כל אותם לשונות של חשכה וגולה
כי אז לא תתכן לעולם אדישות ואטימות
מצד ההשגחה העליונה. וכי אז כעולה
בפתח הפרשה ,פרשת השבוע "וארא"
מוסיפה ומלמדת אותנו התורה
כי משהו מתחולל במרומים .
משהו גדול והיסטורי
מתחוללת מטמורפוזה לא פחות
גם במהות האלוקית
האיצטלא הרגילה המתבטאת בשם הכללי של : "אלוהים"
משתכללת למהות של שם הוויה המשקפת :
השגחה צמודה וגאולית.
במהות זו מתהפכות לכאורה היוצרות :
כל אותן לשונות של חשכה וגלות
הופכות ללשונות של גאולה.
וליתן את הטון
וודאי ,לאור הדברים הברורים הללו
תשאל השאלה וביתר שאת
והלא בשואה האיומה [שאף מוזכרת בתורה "כרעה של אחרית הימים"]
הסבל היה עשרת מונים
והאימיה כלל גם לא נתפשים בדעתו של בן אנוש
כי אז מדוע שם בגיא ההרגה ההסטורי הנורא ביותר
המטמורפוזה הגאולית כאמור לא התחוללה.
נקדים ונומר כי קטנות המוחין שלנו
איננה מסוגלת באמת להשיב לענין זה
דבר ברור ומוחלט.
ובכל זאת אם נאזור אומץ בהמשך ....
תופיע רשימה משלימה לענין זה