נכון שהצדקה במקרא גם במובן של "צדק
אבל בהקשר לגאולה, מושג זה, בצירופו כאמור [ "משפט וצדקה"],
משתכלל לכלל משמעות נשגבה יותר.
אותה השלימות האגפית מהכיוון האחר. של :
"צדק" הנובע דווקא גם מהצדקה - מהחסד.
זה הנפלא שבלשון הקודש, שמילה אחת ,יכולה להכיל את כל המובנים מכל הכיוונים, לכלל שלימות - במעגל סגור:
לאמור: איזה הוא "צדק", שהוא הכי מעולה והכי נשגב, שבכוחו להביא גאולה.
לא הצדק של המשפט בלבד - של מידת הדין .
אלא אותו הצדק שנובע גם מהויתור, מהפשרה.
מהנתינה של החסד של הצדקה.
ובכל זאת אם היה בדברים שביב של קורת רוח ,
אנא חמישה לצדקה
ולא עוד אלא שלאותו הצדק של הצדקה גם הקב"ה נזקק לו שהרי על אברהם נאמר ויאמין בה´ ויחשביה לו צדקה. הנה כי כן כשמאמינים לקב"ה ומאמינים בו בטוב וברע הרי אותה אמונה שעל פי תפישנו הינה מתקיימת גם כשרע לנו היא עשיית צדק בחסד כלפי הבורא.
במשקל של צדקה
אנו נותנים כביכול לקב"ה אשראי של צדקה של חסד שמתבטא כאמור באמונה בכל מצב טוב כרע
והנה עתה צא וראה כשאדם נותן ביד רחבה צדקה לזולת הרי הוא כמי שמכריז כי הוא מאמין בקב"ה לא רק ביחס לו עצמו אישית אלא גם שמעשי הקב"ה גורמים כביכול רע וחיסרון לבריאה כולה.
והנה נמצא כי מעלת הצדקה באותה "עשיית הצדק" הכפול שבה, שנעשה כלפי עליונים וכלפי תחתונים . מעלתה גבוהה יותר, מאותה הצדקה של האמונה בה´ בלבד .
לכך כיוונה התורה כשאמרה : "ויחשביה לו צדקה " שאותה אמונה כאמור רק נחשבת כ"צדקה" .
להדגיש כאמור את מעלתה העודפת והמועדפת
של הצדקה
