בראשית, שאלות ותשובה למחשבה - אור אחר
משה אהרון
ביטוי המפתח :
"ויהי ערב ויהי בוקר"
נתפש אצלנו בין השאר :
כמביע את השורה התחתונה של הבריאה, שפורטה קודם לכן.
והשא´ היא אם כך
הביטוי היה צריך להיות לכאורה:
"ויהי ערב ויהי ערב יום אחד"
ובכלל אם מביעים בהגדרה של יום את תחילתו : ה"ערב"
מדוע להזקק לבוקר" דווקא שהוא למעשה אמצעיותו של היום
כנקודת תחום הסוגרת לאותו היום ?
אם אכן כעולה מהפתיח נברא האור ב"יום הראשון"
וכבר אז הקב"ה הבדיל לענין זה בין יום ולילה
מדוע היה צריך בהמשך גם את המאורות לצורך אותה התכלית.
מדוע מכל הימים רק היום השישי ויום השבת זכו
ל"הא הידיעה"
כיום "השישי"
והיום "השביעי"
ובכלל התורה נפתחת כביכולבנקודת שויוון של בריאת שמים וארץ
וכן גם מסיימת באותה הדגשתשויון לאמור :
"ויכולו השמיםוהארץ וכל צבאם"
ראינו בריאת הארץ בשלמותה.
איפה בריאת השמים ?
חוץ מרקיע השמים שמבטא כנראהאת תיחום הגלקסיה שלנו
אין זכר ליקום שמעבר.
לזה מדוע ?
אם כן תשובה אפשרית ואולינועזת משהו :
שלמעשה התבלבלנו .
הימים הם בכלל אחרים .
בתחילה נברא הזמן ויחידתו :
היום והלילה .
תוך שגם הקב"ה מבדיל בין האור והחושך כאמור
ורק לאחר בריאה זו משכבר הזמן נברא
וקיימת יחידת זמן מוגדרת של :"יום".
החלו ימי הבריאה.
ולכן כשנאמר : ויהי ערב ויהי בוקר.
לכאורה זה תחילתו של יום הבריאה
וכל התיאור שלאחר מכן מיוחס לאותו היום
כך יוצא שהאדם נברא בכלל ביום החמישי
ויום השישי נשאר ריק כביכול מבריאה
אם כן ביום השישי נברא כל היקום מחוצה לנו.
שאינו רלוונטי לגבינו ולכן גם לא פורט.
ולכן רק נרמז מיד בסמוך :
כי ביום השביעי נשלמה בריאתו של כל היקום :
גם בשמיים וגם בארץ.
עתה לאור הדברים האמורים
נשוב לפרש באור אחר את הביטוי
"ויהי ערב ויהי בוקר"
אם כן קודם ליום הראשון נברא כאמור :
הזמן , היום והלילה
כשאלה נבראו היום הסתיים בערב בתחילת הלילה
בלילה שהוא סמל לחושך, אין מעשה בריאה.
הבריאה אם כן ביום הראשון החלה אך
למוחרת בבוקר.
וכך גם כל הימים............
והיה אם יש קורא לדברים והיהבהם שביב של קורת רוח
ו/או יישוב הדעת, אנא חמישהלצדקה כי ממנה תוצאות
חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביאגאולה לעולם
משה אהרון
דבר אחר
הביטוי : "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ"
הוא ביטוי המתאר מצב קיים בטרם שהבריאה הנוכחית החלה.
אם כן בטרם הבריאה
השמים והארץ כבר היו קיימים והם נבראו אכן מליוני שנים קודם
אלא וזה החידוש :
בפרשת הבריאה הארץ הייתה כוכב כאוטי
של תוהו ובוהו והיה חשוך לחלוטין אם כן מסכת הבריאה החלה מנתון יסוד זה
והדבר הראשון ש "שנברא" הוא האור לא האור שאנו מכירים
אלא אור "פנסי" אירעי מיוחד שממי אלוקי
רק על מנת לברוא את הזמן ואת מחזוריות היום והלילה.
אם כך אמור מעתה יש שני סוגי "שמיים"
השמיים המבטאים את כל היקום כולו בבחינת אין סוף
והשמיים החדשים והספציפיים לארץ שמאפיין אותם "רקיע"
בבחינת האטמוספירה או תחום הגלקסיה שלנו.
תימוכין לאפשרות זו מצוי בהמשך בכתוב נוסף :
"אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה´ אלוהים ארץ ושמיים.
הנה אם כן פותח המקרא בהשמים והארץ, כשהכוונה לאותם יסודות ראשוניים כאמור שהיו קודם לבריאה
ואלה עברו עתה כעין "בריאה" מחדש תהליך מעין שיקומי המתבטא במילה או בביטוי :
"בהבראם".
ומתי עברו כעין בריאה מחדש מיד המקרא מבשרינו לאמור:
"ביום עשות ה´ אלוהים ארץ ושמים".
לא בכדי הקדים כאן ארץ לשמיים שמדובר כאמור בארץ שנבראה והפכה בריאה כמיושבת ממצבה הכאווטי
ולה לארץ נבראו שמיים מיוחדים כאמור. [לכן כאן השמיים הללו נשרכים לארץ אחריה]
לפי אפשרות זו הימים ימי הבריאה נותרים על כנם והאדם נברא ביום השישי
באשר כאמור כל יתר היקום מימלא היה כבר קיים קודם
