"ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמינו וכדמותינו
"ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו
זכר ונקבה ברא אותם"
בעשרה מאמרות נברא העולם
ולא אמירות בריאת היקום
כאותה האמירה לענין בריאת האדם
שבאמירת בריאת האדם
אין אמירה אלוקית בלבדית
אלא הזמנה לעשייה משותפת
ועם מי ?
עם האדם שנברא עצמו
בורא העולם ויוצר כל
פונה אל האדם עוד בטרם נברא לאמור:
בו נעשה אדם בשותפות
אני בורא גוף ונוטע בתוכו נשמה טהורה
בבחינת "בצלמינו"
ואתה האדם משלים את האדם שבך
במעשיך הטובים
בבחינת : "ובדמותינו"
וכך נקרא כי שנינו
האלוקים והאדם שנברא
עשינו יחדיו
"אדם"
והאמירה הלזו :
"נעשה אדם בצלמינו ובדמותינו"
אינה שוכחת לעולם
הקריאה מהדהדת לנצח
ואם יש והאדם זוכה
מהדהדת היא
גם באוזניו שלו
ואני יודע כי פירושי הנ"ל לכאורה מתנגש עם מקרא מפורש לאמור:
"זה ספר תולדות האדם ביום ברא אלוהים אדם בדמות אלוהים עשה אותו"
הנה כי כן מקרא מפורש שאלוהים ברא גם את דמותינו אלא שהיה זה מודל ראשוני לחיקוי מודל שדי "הושחת" בחטא אכילת עץ הדעת ועדיים המטלה במגרש שלנו להשלים עצמינו כאדם כאמור לעיל ונחשבים אנו כשותפים למקום לכתחילה מבראשית.
אינני בטוח שהגישה הקטגורית המוצעת כאן למשמעות המילה "בראשית" היא אכן הנכונה ואין בילתה.
אני נוטה דווקא לפשט הפשוט כי "בראשית" אכן משמעותה התחלה.
לדעתי הקושיות הנובעות מכך לכאורה אינן נובעות מהמילה בראשית אלא מהמשמעות הקטגורית שניתן לפועל "ברא".
כלל אינני בטוח שהמשמעות של "ברא" הוא יצירת יש מאין או התחלה חדשה שאין לה זכר קודם
[אני כבר במקום אחר טענתי כי יש זיקה בין "ברא" ל"באר". בהחלט יכול שברא זה ביאור חדש של הקיים]
על כל פנים לדעתי כוונת המקרא במילה בראשית היא בשלושה :
ראשית אכן בהתחלה "ברא" אלוקים את השמים והארץ ושוב בהדגש שהמילה ברא אינה מצביעה על חדש חדש ממש שלא היה לו זכר קודם במתכונת זו או אחרת
שנית ביקשה התורה כעולה מההמשך לומר לנו כי המצב הקיומי הקודם של השמים והארץ היה שונה.
בעוד הארץ תוהו ובוהו ורוח אלוהים רק ריחפה על פני המים.[נוכחות שכינתית רופפת]
הרי השמים קודם לכן לעומת זאת היו מגובשים במתכונתם הקודמת
ורוח אלוהים שם שרתה במלא.
ושלישית ביקשה כנראה התורה גם לחדש כי המילה "בראשית" איננה רק ביטוי לזמן או לשלב
אלא שם עצם לעצמו. – שנבראו בבראשית כל ההתחלות
שהבריאה שהבורא ברא בתחילה הייתה רק בסיס תחילי של הרבה מאד דברים.
גרעין קשה -אטומי של התחלה המצפה לתמורות וצמיחה.
התחלה שבהמשך בריאתה תמשך ואולי לנצח. גם ובעיקר על ידי האדם עצמו
לדעתי תימוכין לגישתי כאמור ניתן לראות בהמשך המקרא לאמור :
"אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה´ אלוהים ארץ ושמים
אם כן רמז כי כבר בהבראם היו לשמים ולארץ תולדות קודמים
ועתה התורה מתחילה תולדות אחרות בבחינת :
אלה תולדות השמים והארץ משלב של "הבראם"
אבל כאן כבר יש לכאורה חידוש גדול יותר
התוספת של "ביום עשות ה´ אלוהים ארץ ושמים"
תוספת אשר באה להבהיר לכאורה כי במצב הטרום של בריאת השמים והארץ היה מצב דווקא של "עשות ה´ אלוהים ארץ ושמים"
כלומר היה מצב קודם לבריאה שהיה בחינת "עשוי" אבל כנראה בדרגה מקיפה ורחבה יותר מאשר "ברא"
שהרי כאן העשייה היתה באופטימום של האלוקות
של גם ה´ וגם אלוהים ולא רק אלוהים
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה
משה אהרון נווה עמל הר-צל-יה| אוקטובר 11, 2012 בשעה 8:24 am
משום שתגובתי הקודמת נשמעת סתומה משהו
כעין דהירה אל נישה מיסתורית בלי כל תמונת רקע היכרחית
ראיתי לנסות בכל זאת לשרטט את אותה תמונת רקע החסרה
מתוך תקוה שהדברים יתקבלו בהבנה איטלקטואלית
כי למיטב אמונתי מדובר באושיות יסוד של המשך אמונתינו.
הטרגדיה היא כי מבלי משים נקלענו למעגל קסמים
ואנו לכודים בקופסא רעיונית של מדרשים ערכאיים
ואשר אותם אנו מקדשים כאמת סופית ומוחלטת
בעוד שלאמיתו של דבר המדרשים במיוחד מדרשי האגדה כשמם
מדי- רש
לא ניתנו לנו אלא כאמת טקטית הנחוצה לנו בכל עת נתון כאויר לנשימה
בלעדיהם עצמותיהם של ישראל היו קופאים בכפור הגלות והם אשר שימשו גחלים לוחשות לחמם את נשמת אפינו
אם כן בגלל עוניינו שהיינו "רשים" בהשגת האמת המזוקקת הסופית והמוחלטת
ניתנה לנו הרשות והחירות להתחמם לאורם של מדרשים שכל מגמתם להרים קרן ישראל ולעודד את רוחם
וכך דור דור ודורשיו
ואוי לו לאותו הדור שמבטל במחי את מדרשיו שלו מפני מדרשיהם של דורות קודמים
משל מתעלם הוא מאור השמש של היום ומתעקש להיות ניזון אך מאור משומר במצברים
מכאן אל הפרט הרלוונתי לענינינו
אסור שהביטוי "בראשית" יפורש אך ורק על בסיס אנוכי כלל ישראלי בלבד
העובדה שגם ישראל מכונה "ראשית" אין זה הופך את הקערה על פיה
לבטל כל היקום וכל האנושות ולשעבד את המושג הראשיתי האדיר הזה
אך ורק לתועלת עם ישראל
כפי שפירשתי בתגובתי הקודמת בבראשית נבראו כל הראשיתות כולל ישראל
וישראל הוא אכן "ראשית" אך לא ראשית כתכלית לעצמה אלא ראשית ליקום ולאנושות כולה
כך שבראשית איננו בשום פנים ואופן מושג שכל תוכנו משועבד לאינטרסים של ה"עם הנבחר"
לדאבוני הרב גישה כאמור
הביאה כך או אחרת להתעלם מספר בראשית – כספר הישר כבסיס לכל הפיראמידה הערכית,האמונית וההשקפתית שלנו
אצלנו בשגיאה היסטורית
הפיראמידה מתחילה דווקא מספר שמות
מיום שעם ישראל הפך לעם [ראה גם הרש"י הראשון לתורה]
שם בספר שמות, שמים מי שמים את האצבע על המצווה הראשונה
בעוד שמסגרת הערך של הישר ספר בראשית משופע במצוות יסוד חשובות מאד
שכל פיראמידה ערכית שאותם מצוות אינן מונחות בבסיסה סופה שתקרוס
ביום שספר משנה תורה – ספר דברים: בבחינת "הטוב"
יתחחבר לו חזרה עם ראשיתו של המעגל עם ספר בראשית בבחינת "הישר"
נקיים סוף סוף את אותו הערך הגאולי המוחלט של ה"טוב והישר בעיני ה´ "
ונהיה ראויים כ"ראשית" איכותית ליתן גם הטון כ"אחרית, בהיותינו בחוד החנית של
"ה´ אחד ושמו
