בס"ד
הביטוי "מות תמות" המופיע לראשונה בהקשר לאכילה מעץ הדעת ,משקף תהליך ארוך כחיים עצמם, בו המוות רוכש עליהם על החיים, שליטה אט אט בחזקת "מות" עדי המוות הסופי בחזקת "תמות".
אם כן ,למעשה ,מיום שאדם נולד, מתחיל הוא בזעיר אנפין למות אט אט .
כך שהמבין דבר יודע ,כי כשהקב"ה הזהיר את האדם מאכילת עץ הדעת בביטוי כאמור "מות תמות". הוא גם אכן קיים זאת במלא.
ומשום שאותו תהליך איטי של מוות אינו ניכר כעונש, הוספו לו שאר העונשים של קללת האדמה, בעצבון תאכלנה וכו´ .
אם כן ,אמור מעתה ,היו שני תקופות שונות ושני סוגי בני אדם שונים : האדם הראשון ממש זה שבגן העדן אשר נברא מושלם במתכונת אלוקית שממית ואשר בתור שכזה שכן הוא פאסיבי תחת כנפי הטוב המוחלט, ללא כל הדילמא של הבחירה בין הטוב והרע.
יחד עם זאת, ניתנה לו הבחירה לדלג לאדם אחר שונה . לאמור אדם שאינו מושלם במתכונת אלוקית, אלא זה שצריך הוא עצמו לשאוף לשלימות יחסית אנושית .
ואכן האדם בחר להיות האדם האחר - ה"שני" לעומת הראשון .
האדם בחר לצאת לדרך חתחתים למסע הגדול. לעשות את כל הסיבוב על מנת להגיע לאותה הנקודה ואותו המקום [גן העדן] . אלא שהפעם בערך המוסף היחודי שלו לעצמו - כאדם להגיע לשלימות ארצית דווקא .
האדם בחר בעמל אין סופי של ידע של מכאוב, שהוא הוא, הנוטע בו גם את אותו מרכיב המוות הזעיר הסמוי .
האדם בחר בדילמא האין סופית של ברירה בין טוב לרע בין חיים של מוות איטי למוות מידי . ובצד כל אלה כמובן כל אותם היסורים שכרוכים בכל אלה. שבכל חייו, תמיד ימצא, אותו אבק של מוות המתגבש כאמור אט אט למוות המוחלט .
תאמרו ותהליך זה לא היה גלוי בפני בורא העולם.
וודאי שכן . אך כחלק ממהות היסוד של הבחירה האנושית והעיקרון של "תחסרהו מעט מאלוקים" שתנתן להאדם הבחירה הראשית הבראתית בין שני סוגי האדם כאמורזוהיא הבחירה הראשונה והעליונה ודומה על זה נאמר הכל צפוי והרשות נתונהו
הנה כי כן הגם שזה נשמע נורא למעשה הגדרת החיים הינה :
מקרוראומה של המוות
