האומנם?

 האמנם כל חיי חייתי לשוא?

האמנם הסתתרתי בצילו של "עכשיו"?

האמנם חסיתי תחת אמת לא שלי?

האמנם הייתי מוכרת לכולם  מלבדי?

ונפרצת תשובה,

ובוקעת סכרים אטומים

מנפצת את כל עברי ככלום,

וסמוך לידה, רוכב על הגל,

יצר רשע שובר ליבות דל,

וכל עברי ,היותי בהווה,

מתטשטש, בזרם בלבול,  ומוחה

     מערבולת קשה מאיימת לבלוע,

מחנק של דמעות בכי עצור,

יוצא לחופשי מבעד גטו בצור

מי אני? מה?

יצור  חברתי ותלותי?

או שמא,

יחוד, אור נשמה,

נשמתי?

קשה היא

התשובה אל עצמי.