אחד מסימני הגאולה היא המגמה
לסנגר גם על דמויות רשע במקרא.
להוכיח קבל עם ועולם נאור
כי תורתינו כתורת אמת, לא מוחקת ולא מתעלמת
מקווי זכות של אף אדם.
היא לא צובעת הכל שחור
אם כן מה לא אמרו על לבן .
צבעוהו ובמידה רבה של צדק ככולו שחור.
אך בה במידה שכחו להוותינו גם לאזן במשהו
בקווי זכות הבולטים במקרא :

אי אפשר לקחת מלבן את חמלתו כאב
חמלתו ללאה .הרי בעבורה הוא נקט בתכסיסי תרמית.

אי אפשר גם לקחת ממנו
כי אכן דאג וחרד לבנותיו לפחות בדיעבד.
שהרי זה עיקר הברית שכרת עם יעקב בגלעד.

אבל גם ב"ליבה" :
באותה המערכת של התרמית
קיימת נקודת זכות יסודית שדומה
נעלמה מעיני הפרשנים
וכך גם נעלמה מעינינו.
אסור לשכוח :לכתחילה,
לא היה זה לבן שהציע את העיסקה ואת פרטיה
מי שיזם הציע וניסח את התנאים היה יעקב.
ועל כן דיוק הביצוע על פי מילותיו הוא לכאורה
תנאי יסודי של העיסקה.
ולענין זה הייתה קודם לכל
הפרה מצד יעקב .
אומנם לא הפרה יסודית
ואולי לא הפרה שהצדיקה את ה"תרופה" כסעד עצמי
שבה נקט לבן .
אבל בפירוש הפרה
שהופכת ומעמידה את לבן
לקצת יותר אנושי.
אם כן במה הדברים אמורים
הלכנו שבי אחר המילים האחרונות שבהצעת יעקב :
"ברחל בתך הקטנה".
התעלמנו מהרישא : המילה הראשונה
שהיא היא לב העיסקה ובסיסה העיקרי
והמילה היא :"אעבודך"
המגלמת את אופייה האופטימלי של העבודה
מבחינת איכותה והיקפה
המילה הלזו איננה אומרת סתם עבודה
אלא עבודה של עבד כלפי אדון - אעבוד אותך כעבד לאדון
עבודה עם לבן צמוד ועל פי כל גחמותיו ויהיו אשר יהיו.
והנה מה שיעקב קיים בפועל היה
לא עבודת לבן אופטימלית כאמור, אלא :
"ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים..."
תשומת ליבו לא הייתה לעבודת לבן
אלא כל מעייניו היו בשכר : "ברחל"
עבודה בריחוף לא ממש ב"הכרה"
עם כל הכבוד, לא לזה כיוון וניתן לפרש
מהביטוי המחייב כאמור : "אעובדך".
וכך לבסוף לבן כאב החומל כאמור ומאד על בתו לאה
נקט לעצמו החירות לעקם מעט יותר את הדין גם מצידו
לאמור העבודה לא הייתה בדיוק אותה עבודה
גם התמורה לא תהא בדיוק אותה התמורה
עד אם ישוב ויעבוד יעקב שבע שנים אחרות
בכדי לתקן את עבודת שבע השנים הראשונות
בהן לכאורה ראשו של יעקב ככולו לא היה בעבודה
אלא כאמור ברחל.
שהרי גם נאמר גם שהיו בעיניו כימים אחדים.
אדם העובד קשה שבע שנים ומנפיק סחורה מצדיקה
לא כך היו השנים בעיניו.
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה