בס"ד.
נשים רבות מקבלות בשוויון נפש את הגדרתן - כ"עזר כנגדו" ]של הבעל..
אלה ואחרות, מוזמנות להחשף לצליל אחר ושונה, שיש בו אולי סוף סוף לשנות במשהו נקודות כובד ואיזון ולהעשיר שוב ואך אולי את הוויותינו בזמירות חדשות.
אם כן במה הדברים אמורים .
האם יכול בכלל, שהביטוי : "עזר כנגדו" שהופיע במקרא לראשונה בהקשר של "חיות השדה ועוף השמים", אינו מכוון גם בדיעבד -ל"אישה".
אולי נציג את הדברים קצת אחרת .
האם ראוי ,שהאישה תעמוד גם בדיעבד בהגדרת ה"עזר כנגדו" ,כשברור כי ביטוי זה על המהות הגלומה בו, נועד ומיוחס לאותו הערך המוסף שהיו אמורים חיות השדה ועוף השמיים להוסיף ולתרום לאיכות חייו של האדם . ואשר אכן בסופו של דבר עליהם נאמר :
"ולאדם לא מצא עזר כנגדו".
האם הביטוי "לא מצא", מצביע בהיכרח, גם בהמשך על אותה דינאמיקה של חיפוש דווקא, או שמא ההמשך שונה והוא בכלל בקטגוריה אחרת .
בנקודה זו ,נשוב לכתוב, על מנת להווכח, כי לדעתינו למעשה הקטגוריה הנחותה יותר של "העזר כנגדו", נזנחה לטובת קטגוריה נעלה הרבה יותר , מהותית ועמוקה יותר .
מיד לאחר האכזבה מאותו "ערך מוסך" של החיות על איכות חייו של האדם שלא טוב היותו לבדו]- הקב"ה עובר למענה מסוג שונה בתכלית. מהמקרא הבא ברור, כי לא "עזר כנגדו" כלומר עזר לעומתו ומחוץ ממנו, יש לחפש אלא ל"הכניע" את האדם, להפיל אותו בתרדמה של שינה, כדי להחסיר ממנו, לחצוב ממנו את החלק שיחסר ממנו בהמשך ואשר, ישלים אותו בהמשך.
ולכן, בעוד הלשון שבה נקט המקרא לגבי חיות השדה בקטגוריה של "עזר כנגדו" : "ויצר אלוהים מן האדמה כל חית השדה ..." מתחלפת כאן בלשון שונה חיובית ואפקטיבית יותר לאמור :
" ויבן ה' אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם ".
הנה כי כן, האשה בקטגוריה חיובית של בניה ובינה והיא בניגוד לאותו פתרון חיוור של ה"עזר כנגדו" של החיות היא נבנתה מהאדם ואל האדם והם החיות "מן האדמה".
ואכן דומה שההמשך אומר כבר את הכל
בעוד שלגבי הוורסיה הראשונה של החיות וה"עזר כנגדו" נאמר " :
"ויקרא האדם שמות לכל בהמה ולעוף השמיים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו" .
וכלומר קריאת השם על ידי האדם מצביעה על מיצוי של אתו "ערך מוסף" ואכזבה ממנו, שלא היה בו כדי לספק את ה"סחורה.
והנה שהאשה נבנתה ממנו מצלע ,ובלעדה הוא תדיר חסר ובחזקת "צולע" כל חייו.
מה אומר האדם :
" ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי..."
זאת הפעם, [דגש על הפעם] בניגוד לפעם הקודמת שנכשלה ומה מהות השוני כנגד "עזר כנגדו" שהוא פתרון שמולו מחוץ ממנו, באה הקטגוריה הנעלה יותר של "עצם מעצמי ובשר מבשרי"
ואם נותר ספק כל שהוא בדברים, הרי שדומה שהמשך הכתוב צריךלכאורה להסיר גם אותו :
" לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זו"
האדם כמו בוורסיה הקודמת שב וקורא בשם גם לאישה אבל הפעם שמה כרוך ונגזר משמו שלו -אישה מאיש.
להזכיר האדם ישן ונרדם כ"אדם" וקם כ"איש" לכאורה אך חלק מה"אדם" ולכן :
" על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד . ".
שניהם הפכו כאחד לבשר אחד תרתי משמע .
גם נושאי ב"שורה אחת". והעיקר שניהם והפעם כ"איש" ו"אישה" הפכו שני חצאים המשלימים את השלם הקרוי : "אדם" .
ולכן מצינו במקום אחר :
" זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם"
הנה כי כן, שניהם כאחד, נקראים :"אדם" ומתי ביום "הבראם" ביום נישואיהם, שהרי כבר קודם נאמר "זכר ונקבה בראם" והתוספת של "הבראם" בסוף שוב ודווקא, בסמיכות לקריאתם כ"אדם", מלמדת על כך שביום נישואיהם הם לכאורה "נבראים" מחדש לכלל בריה חדשה "אדם" חדש . .גם ה"הא" של "הבראם" מזכירה ואולי לא בכדי, "את זכו "יה" בינהם..
אם כן ,הוורסיה שנכשלה ה"עזר כנגדו", הפכה ל"אשה" לחלק שווה של האיש ובהגדרת שניהם כאחד כשלימות הקוריה : "אדם" .
שניהם כגוף אחד אמורים גם לשאת בשורה אחת ומה היא אותה בשורה
"בשורת האדם שהוא בדמות אלוהים
"זה קו המתח הגבוה שה"אדם" המורכב מ"איש" ו"אישה", מ"זכר" ו"נקבה צריך להעפיל אליו וגם.
המסע הזה אינו פשוט ,גם בעיני המקרא, כל משא ומסע שכזה הוא כל כך אושייתי ומהותי בעיני המקרא עד כי הוא מכונה: "ספר" .
שנכתב על ידי אותו ה"אדם" החדש על רכיביו כאמור
נוסחת הקסם, לזכות בברכת שמים לאותו המסע, גם היא נאמרת במקרא במפורש :
" זה ספר תולדות האדם ביום ברוא אלוהים אדם בדמות אלוהים עשה אותו זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם .
הנה כי כן לכאורה הכל כלול כאן. "ספר", כבר אמרנו כי על בני הזוג ל"כתוב".
והמגמה היא לשאוף ולהצדיק "אדם" בדמות אלוהים" ולזכור כי למרות הכל בהגדרת האדם ישנם שני צידיו של המטבע "איש" ו"אישה" וגם "זכר ונקבה" והמימוש צריך להקיף כל אלה על מנת לזכות להקרא על ידי השכינה : "אדם" ולזכות כאמור בברכת שמיים.
והנפלא שבדברים, כי דימוי ראשוני זה של המסע - כ"ספר" , ממשיך גם באותה וורסיה של כישלון. כשחלילה הנשואים עולים על שרטון.
אם "ספר" חיובי כאמור לא נכתב, או נכתב והופסק באיבו, אזי נכתב "ספר" אחר "וכתב לה ספר כריתות".
הם שניהם "נכרתים" ונגדעים, לא רק האחד מהשני בבחינת ניתוק של "בשר" אחד, אלא הם נכרתים מהגדרתם המשותפת כ"אדם" והופכים חסרים שזקוקים שוב להשלמה.
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
משה אהרון
