אולי הדברים הבאים ישמעו למי מכם מגלומניים

או למצער יומרניים אך לעניות דעתינו:

צורך הבנת העת והשעה

 מחייבים ליתן להם בכל זאת דרור

 ולו גם הזדמנות לעלות לאויר

 ולהצטלצל באוזניים. שמא בכל זאת יסברו אוזניים

ונתעורר להבין את המציאות קצת אחרת

 גלות אלפיים לא הייתה עונש משמיים.

 הייתה זו טעות נוראה של הנהגה רוחנית

שפרשה את התורה ואת הנסיבות ההיסטורריות באופן שגוי ואומלל

 ולפיו הסיקו כאילו יש איסור לעלות "בחומה".

 והמתינו עד בוש במקרה זה להוותינו

 עד השואה האיומה וגם אז עדיין דומה שרבים כלל לא התעוררו .

 פרשת השבוע "כי תבא" מגוללת למעשה את סיפורו העצוב של זה הנרטיב.

פרשה זו פותחת לכאורה בפתיח שהוא תמוהה משהו.

שהרי לפחות בעוד ארבע מקומות בתורה הניסוח הוא שונה לאמור :

 והיה כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ" [בשינויי נוסח כאלה ואחרים].

 אם כן מה, מצאה התורה [משה המבאר] לפתוח דווקא בפתח פרשה זו

לשנות מהנוסח ובמקום לשוב ולכתוב והיה כי יביאך ה'

 כתבה :"והיה כי תבא".

 כמובן שההסבר העיקרי הוא ההמשך .

ביקשה התורה לעניות דעתנו להדגיש כי יהודי לא יכול לומר :"באתי לארץ".

 רק משום שהוא נוכח כאן פיזית או משום שהוא ממית בה את עצמו באוהלה של תורה.

אלא "הביאה" לארץ בבחינת : "כי תבא"

צריכה לבטא גם רעיון של "ביאה" של קידושין

 מלשון : יבעלוך בנייך

 רק אם אכן כן, נקשרת לארץ בעמל וביגע

 להוציא ממנה פרי ולחם [לא רק ללמוד בה כאמור]

 רק אז יכול אתה לחשוב ולומר בקול גדול

 ובלשון קודש של "הגדה" עד ששמיים ישמעו:

 "באתי אל הארץ"

 אם כן אדם יכל לבא לארץ בבחינת : "כי תבא

אך ורק אם הוא כאמור מתנה עימה גם אהבים

 בעמל וביגע לעובדה .

 להוציא ממנה פרי של לחם.

רק אז יכול הוא לבא ולעמוד בפני הקב"ה ולומר :

 את אותה הגדה נפלאה הפותחת מהצלת אבינו יעקב דרך יציאת מצרים

 ועד לגאולתו שלו בארץ ישראל

"באתי אל הארץ"

כאילו אמר גם :

באתי על הארץ.

 אם כן זה הערך המוסף שבו ביקשה התורה לאלפינו:

 שלארץ ישראל באים לא רק ללמוד בה תורה אלא לעובדה ולשומרה כאמור

ולהוציא ממנה פרי של חיים.

 אבל בפרשה זו ביקשה התורה לומר יותר מכך :

בגאולת מצריים נאמר בכל אותם מקומות :

 "והיה כי יביאך ה' אל הארץ"

 בגאולת הקץ מתקיים אך : "והיה כי תבא"

 כלומר שהניסיון והאתגר הוא בגאולת הקץ שהיא שונה תכלית שינוי מגאולת מצרים

 בכך שאתה מצווה לעשות אישית הכל על מנת לעלות אליה .

 גם אם אתה לבד וגם אם המחיר כבד ביותר .......

 אם כן ,אם פרשה זו הייתה נלמדת היטב

 ברוחה זה המיוחד.

 יכול שגלות אלפיים הייתה מתקצרת עד מאד

 והיה כי תבא הוא אנטיתיזה למה שעדיין מחכים לו אחינו החרדים:

של "והיה כי יביאך ה'" באמצעות המשיח.

 דיעה אסונית זו חילחלה בנו כנראה בהשראת ובעידוד הנצרות

 שהמשיח הוא שיביאנו אל הארץ ויחל בגאולה השלמה

 והסדר הוא כאמור אחר ושונה ובתכלית

ביום שההיסטוריה הדתית - רבנית תיחקר .

 והיא לבסוף תחקר ובאופן מקצועי ואובייקטיבי ביותר שהרי בלי האמת לאשורה אין ולא תהייה גאולה שלמה.

 [היום אנו קבורים בהררים ושכבות של שקרים.

 על כן לא פלא כי חיינו מאופיינים בבוקה ומבולקה].

 כי אז יתברר לנו עם כל הצער הנורא שבדבר:

 שהרבה הרבה אדמור"ים ורבנים גדולים....

גם כאלה המכונים :"גדולי ישראל"

היו אולי גדולים בתורה כבתיאוריה ובפולחן אישי

אך קטנים מאד מאד בלהעיז להקריב עצמם ו"ממלכתם"

ולשלם מחירים אישיים בעד אמונתם ודתם

 נגלה כי האדם האנכי הפשוט שבהם,

 גבר על האדם הגדול והמאמין.

אותו שבקידוש שם שמיים מממש את אמונתו ובטחונו בה'

 עד הסוף ויהא אשר יהא המחיר האישי.

 יתברר כי רבים מהם אפילו לא יכלו לחשוב על האתגר לעזוב ארצות ניכר מיושבות ושופעות

 ולהעיז כפי המתחייב מאמונתם:

 לקום לדרך חתחתים ונדודים של :"לך לך" דגש אל הציווי האישי]

 ולנסות לרשת ולשבת בארץ השממה של אז ארץ ישראל.

 תעוזה שכזו היא לא רק כרוכה הייתה בסכנת חיים אלא בעיקר :

 באיבוד העוצמה, איבוד הקהילה....

 ומסתבר שלא כל איש מאמין ובוטח מוכן להקריב את כל אלה

 ורק מעטים ובודדים כמו הרמב"ן וריה"ל ועוד העיזו לעשות את התפנית לשלם את המחיר .

פתחו במירוץ שליחים שלהוותינו לא היה לו המשך.....

 ולכן גם לא היה לו כל סיכוי לבד מלדעוך באיבו

כל השאר היו בעיני חסידהם אנשים גדולים בתורה

 ובממשיכיהם בשושלת, שנוח היה להם להמשיך לחסות באותה הקלישאה הנוראה של :

לא לעלות בחומה.

 בקיצור וועדת החקירה תגיע לדעתי למסקנה נחרצת :

 כי אותם הרבים אשר פיארו את ארון הספרים היהודי במסות ,בפרשנויות ופסיקות,

 נהגו למעשה לעיתים כאחרוני האנשים הקטנים

בחוסר אמונה ובחוסר בטחון בדבר המהותי ביותר

 לא פחות מאסו בארץ חמדה

 לפחות באותה החומרה של המרגלים.

 אלה מאות בשנים למעשה הכלימו את ארץ ישראל .

 ועל כל אותה הכלימה שילמנו מחיר כבד

ואנו ממשיכים לשלם היום במה שמכנים כיום :"חבלי גאולה"

 במסגרת ה"נוסחה" של :

 "וכיפר אדמתו עמו".

 על אותם היסטוריונים אובייקטיביים יצטרפו גם אנשי תיאולוגיה נאורים להבין כי

 העובדה שבסופו של דבר ארץ השממה - ארץ ישראל, קוממה על ידי חלוצים חילוניים דווקא.

 הייתה יד ההשגחה לבטא את שאט הנפש מכל אותם מאמינים על תנאי של להמשיך בגלות .

ועד שהאמת שבעיניי תצא אכן לאור ואינני משלה את עצמי בענין.

 הייתי מאושר אם יכולתי לגרום למי הקורא את אלה הדברים הללו לפחות

ליתן חמישה לצדקה