במה פתח משה - בשירת האזינו
 
דווקא בתעלומת היסורין ...
משה פותח בכך כי בסופו של דבר מהותו של אותו הסוד גלומה בשמו של ה´. אלא שגם אם הוא יקרא בפנינו את אותו השם הדבר, לא יועיל  הדבר, להבנתינו בכלום. ["כי שם ה´ אקרא"]
ולכן מורה לנו משה להסתפק בצימצום של אך "אלוקינו" ["הבו גודל לאלוקינו" - משקל ריאלי ל"אלוקינו"].
ממשיך ואומר משה כי אין ברירה.
 רק פיענוח, שמו האין סופי של ה´ יגלה כי כל פועלו תמים ואין בו עוול.
הואיל והדבר לפי שעה, איננו בר השגה, בתפישתינו. לכן, מצווים אנו להאמין בה´ על מנת שיחשביה לנו צדקה. ["ויאמין בה' ויחשביה לו צדקה"]
רק ב"אמונה" תמימה שכזו, נשלים כי הוא "אל" אשר גם אין בו עוול.
 רק אם נוכל להכיל את אותו הקו הישר והאין סופי של "הוא", [המהות האלוקית], נווכח כי צדיק הוא [צדיק וישר הוא].
אם כן, בשביל לדעת תוצאות פועלו ודרכיו של הקב"ה, עלי אדמות ואשר אין בהם כל עוול על אף שלעיתים כך נראה לנו, צריך כאמור להתפשר, לגייס לפי שעה אך אמונה שאינה "ידיעה".
למעשה,בשביל לדעת במובן של מדע מוחלט, שה´ "צדיק וישר" . צריכים אנו מאיץ חלקיקים אין סופי, אשר יביאנו למיצוי של : "הוא" ["צדיק וישר הוא"]
רק לעתיד לבוא עת נתקרב לפענח את מהות האלוקות הגלומה כאמור בשם ה´ , בבחינת ו"מלאה הארץ דיעה את ה´" ,רק אז, תפתר במשהו, גם חידת היסורין, בכלים של "ידיעה" ממש.
ולא רק באמונה.
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.