ספירת העומר היא הגשר בין עולם הפולחן והקורבן לעולם של גאולה (ל"ת)
המטמורפוזה שבין : "לחם לאלוהים" ועד : "לחם לאדם"
האם מקרה הוא :
שימי הספירה מזכירים את ספירת היובל . שהיובל בחמישים מביא "לגאולה".
ומכאן אגב שמו : "יו-בל".
לאמור ברדת שנת היובל מצוות ה´ ["יו"] הינה "בל" - לאמור :חדול ,מלשעבד והשב הכל על כנו על מנת להביא גאולה יחסית לעולם.
והנה ניתנה לנו תורה על תנאי, שלעולם נתקדם גם בה אל עבר הגאולה .
לעולם לא נקפא בה בבחינת מיי אפסיים עומדים ורדודים ,אלא כל כולה "שיבולת נהר זורמת ושוצפת של חיים .
והנה הזרימה של התורה הינה עד לגאולה השלמה עת הופכת היא ונגלית במלוא תפארתה:
כ"ספר הישר והטוב" .כספר תולדות האדם וגאולתו.
ואת הדינאמיקה הלזו באו ימי ספירת העולם לסמל ולהדגים בעבורינו שנה בשנה ובכך:
שבפסח הג הגאולה ממצרים זכינו לחירות מוגבלת הכרוכה במשקולת של פולחן של קורבנות .
לכן מתחילם בקורבן שעוריםכאילו להאכיל בהמות לקורבן. אבל לעתיד עת נשכיל לגלות תפארתה של תורה כתורת האדם אזי באותו הסימן של :"יו-בל"
סימן המבטל גם את קורבנות הבהמה והפולחן וממיר הכל "לקורבן לחם" בעבור האדם.
נגיע לפיסגת החירות ולפיסגת הנתינה של התורה. ודוק לעולם אין הנתינה מושלמת אלא אם מגיעים לאמיתה וסוף דעתה של התורה.לכן גם כל שנה חוזר ענין "המתן" שוב ושוב
הנה כי כן ימי הספירה מסמלים את תהליך הגאולה את התנועה קדימה בין "לחם לאלוהים" [שלכתחילה לא בא לעולם אלא בגלל קוצר דעתם של אותם דורות] בדמות פולחן וקורבנות לבין "לחם לאדם"
שבזה הופכת התורה לספר של גאולה ספר ההתייחסות לנזר הבריאה :
כספר תולדות האדם .
ועל כך גם אמר דוד "זאת תורת האדם ה´ אלוהים"[מלכים]
. וכבר דוד אמר : "וזאת תורת האדם ה´ אלוהים"
כל הקושיות שמעלה הרב הנכבד, פתרונן אחד והוא ברור כשמש :
אין שם לחג השבועות ואין מועד כי הוא מסמל את חג השלמות של הגאולה השלמה אותה שמסומלת בזעיר אנפין בדמות ה"יובל".
אותה שאינה מגובשת ונהירה עד שתחול ותקרה
מנגד מתן תורה איננו כפי שנאמר כאן"
כאילו כל יום מקבלים את אותה התורה מחדש. אלא שכל יום באורו מאיר חידושי תורה שאותם אנו צריכים לשוב ולקבל כל פעם מחדש.
עד אם תורת ישראל "תגמל" להיותה כמאמר דוד מלכינו
"כזאת תורת האדם".
אם כן ,התורה,ניתנת תמיד בגלל הפוטנציאל הגלום בה לחידושים אין סופיים היא תמשיך להתחדש עד ביאת המשיח עת אז יתגלו כל שבעים הפנים ויאירו את ההויה מכל פינותיה ויהפכו כאמור את התורה לספר תולדות האדם. ואני הקטן אומר לא יבא משיח עד אם נעמול אנו לגלות שבעים פניה.
וזה גם משמעותו הסמויה של הפסוק: "ובמשוך היובל המה יעלו בהר"
שעד שהיובל לא מגיע כסמל לגאולההשלמה כאמור, מצווים אנו לא להרפות להמשיך ולעלות בהר - במעלות התורה לגלות כאמור את צפונות אורותיה.
על רקע האמור הנותר עדיים ספק מדוע נזקקה התורה במידי לנורמות חברתיות מכל אותה "תורת האדם" שבמרכזה העני והגר
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
חג "
ל"ג בעומר "
. שאלה תמימה....
כשהתורה אומרת :
"... שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממוחרת השבת ההשביעית תספרו חמישים יום" .
היא מתכוונת שלא תהיה שום ספירת תווך אחרת ......:
שבתות תמימות וחמישים יום ,נקודה.
וכי יש כנראה חשיבות מאד מיוחדת, לספירה שוטפת ובלתי מופרעת בין החירות האישית לקבלת ומתן תורה......
וכשהיא מוסיפה ואומרת :
"שבעה שבועות תספור לך... ועשית חג שבועות"
היא מתכוונת לכך בדיוק.
שוודאי לא יהא שום חג בתווך.
תחשבו על זה.....
3. הערת השלמה
"שלא יהא שום חג בתווך " .
הכוונה הינה,חג שיש בו משום כירסום או השגת גבולה של תורת אמת שכל ימי הספירה כאמור אינם אלא מעלות סטיריליות לאותו היום כשיא - מתן תורה .
בחג שבועות .
אך לא חלילה שלילית חגי הודיה על ניסי גאולה כנגררת לחג הפסח כמו חג העצמאות ויום ירושלים וב"עה בעתיד עוד
ל"ג בעומר:
