פנחס - אליהו - אליה [מדרש שמות]
פנחס כשמו חס על פניו של הקב"ה.
ועשה כן, במדתיות היכרחית הנדרשת לאותה השעה - להציל את בני ישראל מכיליון.
במידה מסוימת, פנחס אף "נפגע" [בפוסט טראומה] מדמים שעל ידיו ולכן הפך ל"נכה" [אותיות כהן] הזקוק לתרפיה נצחית של ברית שלום.
לא כן "אליהו".
אליהו כשמו תסס בו יצר קנאות טוטלי של רצון לדחות את הקץ להשכין שלום כאן ועכשיו בתודעתם של בני האדם באותם ספירות עליונות בהתיחס, לאותן בבואות של שמו של הקב"ה בין :
"אל" ל "יה"
[ובכך לעקר כליל כל עבודת אלילים עלי אדמות]
תוך הדגשת :
"הוא" = "אל-יה-ו.
לפיכך, נרמז לו, לשוב לנקודת ההתחלה הר חורב וללמוד , שהדרך שונה ואחרת, לא רק שלא בשפיכות דמים, אלא גם ודווקא בנועם, ב"קול דממה דקה".
גם אליהו "נפגע" ולקה ביאוש ובחוסר אונים והקב"ה נענה לו."שע" למצוקתו" -
ב"אלי-שע", בהעברת השליחות לנביא אלישע"
לפיכך אף נסלק אליהו, לפי שעה לגנזי מרומים, בהמתנה לשעת הכושר של הגאולה השלימה אשר יבוא לתקן את תיקונו ודווקא בשמו אשר יבטא את :"קול הדממה הדקה" : "אליה"
[בניגוד לאליהו]
שהרי בזמן הגאולה השלימה תמלא הארץ דעה את ה´ וכולם יזהו מניה וביה כי:
"אל=יה".
ולא יהא צורך ב"מצביע" קנאי, שיורה על כך,
בבחינת : "הוא"
