דמעו עיני ירושלים
בעת זֹכרה את המצור
אחד מיני רבים היה, אז מי יזכור?
אך מסתמא, ירושלים עוד זוכרת.
בבלים חולשים על תעלות המים
עברים אוכלים אחד את השני
מתחת לשלמה נוצרים הם צלם כנעני...
ירושלים מתכוננת לתקופה אחרת.
אולם, היכל ודביר לקראת חורבן
חייתה לפני - הלא תוכל לחיות אחרי לכתם?
הן אין זו פעם ראשונה שמתחלף בה עם!
אבל נראה שקו ההגנה ההוא רופף.
בהר המוריה יש רעד לא קטן
ירושלים מחסירה עוד פעימה
תופסת עוד קורטוב של רוגע לפני שוך דממה
עוטפת במטפחת את ראשה. "זה מתקרב".
ירושלים מחתה דמעות מתוך עיניה.
לעת זקנה הפכה היא רגישה
תמיד הייתה, אבל עתה קצרה מאוד היא הגישה
אלי מצבור הרגש הפורץ.
זקפה קומה, החביאה המטפחת בין פניניה
בעצב ובציניות קצת גיחכה
פרסה ידיה ונשפה באנחה:
"אולי למדו דבר מה". חיוך קורץ.
