נקדים אולי ונפתיע בקביעה כי פרשת וישב לגנאי היא ליעקב באשר היא מגוללת את האנטומיה של הגלות כל גלות

פרשת וישב פותחת בפתיח מרעיש שלעניות דעתי לא פוענח עד תומו

  ומאלף סיבות שלא כאן המקום לפרטן לעניות דעתי אף לא פורש כהלכה

 על כל המשתמע ממנו הן לדמותו של אבינו יעקב

 והן לענין הלקח האופרטיבי המוסרי שהיה לנו להפיק ממנו

ולהרימו על נס עד סוף כל הדורות.

 אם כן במה אמורים הדברים.

 בסוף הפרשה הקודמת [פר´ וישלח] התייחסה התורה ביתר פירוט לתולדותיו של עשו עד כי היא מסתיימת בפירוט אלופיו של עשיו תחת הכותרת ואנו מצטטים :

 " אלה אלופי אדום למושבותם בארץ אחוזתם הוא עשו אבי אדום"

 אם כן מסבירה למעשה התורה מדוע פירטה בפירוט רב את תולדותיו של עשיו על מנת לבשרנו כי עשו נבון היה

הוא [בניגוד למישהו אחר] היה אבי אדום כולו

בלי לעשות אפליות בין בניו ולא רק זאת אלופיו וצאצאיו ישבו בארצם בישיבת "אחיזה"

 על רקע זה צריך עתה לקרא את הפתיח של פר´ וישב.

 יעקב מבקשת לומר לנו התורה נהג בשני הענינים הנ"ל ההפך

 הוא שב לארץ ובמקום לשבת בישיבה איסטרטגית כדי שבניו ישרישו ויכו שורש בארץ בבחינת "ארץ אחיזתם"

 הוא שבוי עדיין בקורי העכביש של אהבותיו בין נשיו

 יושב ומתעסק בפוליטיקה רדודה של תככים בין הבנים.

 הוא ממשיך את אהבתו לרחל על חשבון שלום הבית האיסטרטגי

 והפעם אהבתו מתועלת  לאהבה מיוחדת ליוסף על חשבון אחיו.

 ולא זאת אף זאת הוא חוזר על טעות אביו יצחק ["בארץ מגורי אביו"] בכך שאף בניגוד לעשיו כאמור מחליט להכתיר בראש תולדותיו את יוסף.

 עתה ברור אחיי כי המילה הראשונה בפרשתינו :

 "וישב"

 אינה אלא לגנאי

 "וו" שבראשיתה הוא "וו הניגוד"

 הבא להמחיש את הניגוד בהתנהגות יעקב לעומת אחיו עשיו בכל הקשור לתולדותיו ולאופי הישיבה בארץ.

 בהמשך הדברים אף מתחדדים יותר ויותר

 חלומות יוסף היו והינם שטות גמורה

והיה לו ליעקב לכאורה, וכבר לכתחילה להבין כי לא רק טוב לא יצלח מזה אלא ההפך משפחתו תהרס  ותתבסס העילה לגלות

אבל יעקב מסוחרר שבוי כאמור עדיין  בריקושטים של אהבותיו לרחל וליוסף

 ונוהג ההפך מכל שורה מתחייבת

 עד כדי כך היה הוא מסוחרר שאפילו לא עמד על מידת השנאה של אחיו ליוסף עד כי הוא עצמו במו ידיו שולח אותו לגוב האריות .

 אב שבנו מביא דיבת רעה על אחיו

ותגובתו אחת  "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים"

 הנה כי כן לא רק שלא מיחה בידו

ההפך אהב אותו יותר ואף הוסיף והפלה אותו במתנתו

 ואם לא די בכך ולמרבה הגיחוך

התורה נותנת סיבה מגוחכת למדי :

 "כי בן זקונים הוא לו"

 האם לבחיר האבות זו יכולה להיות סיבה להיסחף עד כדי כך ולגרום להרס של משפחה

 ובכלל "בן הזקונים" אם בכלל צריך היה להיות בנימין

 ברור כי התורה מבקשת גם בתירוץ מגוחך זה

לחדד את התנהגותו הלא אחראית של יעקב.

 הנה כי כן ו"ישב יעקב"

 וי -שב ,

ששב שיבה שאינה תכליתית

 במקום לגבש המשפחה ולהיאחז בארץ בתבונה

 הוא נשאב לעילות של שינאה במשפחה

 המשיך כאמור להיות שבוי באהבותיו בין הנשים

 והעתיק את מתכונתן גם גם לבנים ואשר הובילו לבסוף 

לא פחות לגלות ראשונה

 והלקח הוא ברור:

 ככשבים לארץ ישראל ומצפים לגאולה ולאחיזה בארץ

רק באהבת חינם של אחים

 באחדות בכל מחיר

 בלי אלה

 אין שיבה של אחיזה

שיבה של גאולה שלמה