כשם שליבם ומוחם של בני האדם אינם שווים, לא לעצמם ולא לאחרים.
כך גם כל מעייניהם ביופי שונים המה.
שלעולם אין אדם רואה ביופי של חברו כמלוא אותה הנימה.
כל אדם והיופי המיוחד הנראה אך בעיניו המיוחדות שלו.
ואף על פי שמצוי הוא, שמרבית בני האדם ,רואים עין בעין באותו היופי. ובכל זאת תמיד תמיד,תמצא זעיר פה זעיר שם שוני, שונות או מיוחדות המיוחדת אך לעצמה
שכך ברא הקב"ה את עולמו, שיופיו של עולם אינו אלא סך של ה"יופיים" הנראים בעיני כל בני האדם יחדיו.
ונמצא כי לעולם יופיו של העולם, נפגם או חסר הוא.
כשהוא אפילו חסר את מראה היופי [ותרתי משמע]
של אדם אחד, באשר הוא אדם
