הנזירות היא למעשה סוג נחות או זניח יותר של "קורבן אדם".
מוסד שהתורה שוללת מכל וכל ולכן כעיקרון התורה מקדשת את החיים לכל גווניהם .
כל ויתור על חומריות אשר התורה לא אסרה במפורש הוא למעשה אחד משישים של קורבן אדם
ולכן הוא פסול מיסודו
אלא שביקשה התורה שלא להמנע מלטפל בהיכרח אנושי מצוי
אבל דאגה התורה להכניס את פרשת הנזיר ברשימה שלילית מופגנת.
שהרי שימו לב לרשימה הקודמת לפרשת הנזיר :

מצורעים המשולחים מהמחנה,
עוברי המעל בה´,
אישה סוטה
והנה פרשת הנזיר.
התורה לא חפצה באנשים המבקשים ל"הפליא" להגזים לשנות מיסודות הבריאה,
שהרי נוטלים יומרה שיש בה לכאורה כדי לעשות שימוש בנזר הבורא להשימו כביכול מעל לראשם לשעה קלה.
אך כאמור משום שענין זה היה נפוץ מאד בסביבה האנושית המידית ביקשה התורה בדוחק ובסייגים לוודא כי הניזירות תקבל אופי וציביון קשיח של "נזירות לה´
ולא חלילה לכל דבר אחר
לכן פרשת נזיר פותחת ב : "נזיר לה´"
לכן גם התנאים והסייגים בעיקרם הם אנטי סממנים של עבודת אלילים:
יין של זימה,
קורחת הראש
ופולחן המתים
אז אם אדם רוצה להפליא להיות קוסם שמתיימר לברוא חדש שלא מן התורה
נוטל הוא למעשה על ראשו נזר של בורא ויוצר
וזה מחייב אותו ברמות בלתי משוערות
לכן גם היציאה מתוך כל ההרפתקאה הלזו מלווה במכלול שלם של כפרה וריצוי וכו´.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/אוו יישוב הדעת , אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה

"הפלאות" אך לה´ והנזיר משיג גבול

אדם צריך אך להפלות במעשה הרגיל כנאמר בהפטרה על מנוח "שהפליא לעשות" לא להפליא לנדור ולהזיר כמו בפרשתינו
כי אם הקב"ה התיר ויצק לנו מתכונת ודפוס של חיים חומריים ומוגדרים רק חיים אלה בשלמותם הם גם המתכונת לרוחניות הצרופה
ובניגוד לנאמר במאמר אין יחס דו משמעי לנזיר
הנזיר מבקש למעשה להתחכם להפליא כאמור לעשות שימוש יומרני בנזר של הבורא לאסור דברים חדשים למעשה נוגס הוא בנזר של הבורא ומניח אותו על ראשו שלו זו חוצפה שהתורה נאלצה להשלים עימה מפאת אופיים של בני אדם מסויימים ולכן עמדה על העיקר להזיר לה
)