המונוגמיה קודמת בהרבה לאבות היא הנדבך המרכזי של כל הבריאה.
כשהכתוב אומר : "על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד".
הוא הכתוב, מבקש להדגיש את כל הדברים הבאים:
כשם שיש לו לאדם אבא ואמא אחד ואחת בלבד, כך צריך הוא לדבוק באשתו על מנת שיהיו : "לבשר אחת" לא רק במובן החיבור הפיזי, אלא גם במובן הרעיוני ה"בשורתי":
של בשורה אחת.
והנה אם לאיש שני נשים בעת ובעונה הוא שובר לחלוטין את המעגל האחד של "בשר אחד" גם פיזית וגם רעיונית כאמור
כל הבריאה ניזוקה מכך מאותה השבירה ובעיקר הילדים שהם לא זוכים לאותה מתנת בראשית "אבא" אחד ו"אימא" אחת.
אבל שבירת חוקיות היסוד כאמור מוסיפה ומחלחלת ועד תהומות .
כשנאמר "והאדם" ידע את אשתו".
אי אפשר לו לאדם לדעת בעת ובעונה שני נשים ו אף להמשיך ולהשאר "אדם".
הוא צריך למעשה לפתח פיצול אישיות של שני בני אדם....
האבות נקלעו לשבירת היסוד הנ"ל מטעמים של לעשות רצון האישה ומטעמים של חסד [עם השפחות, שלא היוזוכות להנשא ולהביא בנים] בבחינת : "עולם חסד יבנה".
אבל הם גם שלמו מחיר על כך
מעת לעת משתנה מאזן ההשפעות והתועלתיות בנושאים רגישים מעין אלה.
עד לפני כחמישים שנה המאזן היה סביר לטובת המשך המנהג [הספרדי].
כיום תהא זו נסיגה לא רק ערכית
אלא גם הישגית באותו הסולם המוסרי אנושי שאנו אמורים להעפיל בו על מנת להיות ראויים לגאולה השלימה.
ההפך הסיטואציה של שבע נשים המחזיקות באיש אחד היא פונקציה עונשית , שצריך לעשות הכל על מנת למנוע אותה או לחתור ליציאה ממנה. הרי אנו חיים בהוויה מעגלית גם קץ הימים הם סגירת מעגל עם הבריאה והכל צריך לשוב לאותו המסד, לאיתנו הראשיתי והבריא של העולם.
אז בעבר צדקו מי שאולי צידדו בכך אך אין ספק שאותם גדולים ש אם היו נדרשים כיום לשכלל את כל הנתונים ואת אופיה המיוחד של העת, היו מגיעים גם הם לאותה המסקנה של כב´ הרב אריאל
