יעקב שולט באבן ושולט במסר שלה - כמצבה
בתחילת מסעו הוא אך "שם" אותה כמצבה.
כעין ציון זמני .
וכששב הוא כבר "מיצב" אותה כמצבה לבית אל .
להבדיל לחזק את לשון הקביעות כאמור  של "ויצב":
הרי שגם לגבי מצבת קבורת רחל נאמר לשון "ויצב".
והנה בין לבין במערכת יחסים אנושיים.
יעקב "מרים" את האבן למצבה
על מנת שתראה מרחוק ותמלא את יעודה כ"גלעד".
והנה יעקב שולט באבן לא רק בערכים של סמלים .
אלא גם פיזית .
שכשהוא נזקק לגלול אותה מפי הבאר נאמר :
"ויגל את האבן מעל פי הבאר" .
הרי ברור כי לא בכוחו גלל את האבן אלה לשון :"ויגל":
          גילה   לה סוד :
   שאם תגלה מעט ממקומה ,
 תזכה ל"גלות" לעלות למקום מים טובים יותר
על יד אבן השתיה שבמקדש