[ליצירה]
השיר יוצר תמונה מושלמת ויש בו גם הפתעה ואפילו הומור, ואולי היכולת לראות עצמך מבחוץ, ולגחך קצת, הצילה אותך מהים הרגשי של עצמך. אפשרה לך, לפנים שלך, להיות האופק, התקווה. הבנתי נכון?
[ליצירה]
בס"ד
יש עליך, והריבה המעוטפת ברדידה (משיר השירים) משוטטת ומקשיבה מתוך נשמתה, ויחד איתה עוד רבים שכבר שומעים..לא בטוח שצריך אירוניה, אגב, למרות שזה כתוב בצורה נורא משעשעת. אל תגיב החוצה אל ה"מורינו ורבותינו" אלא פנימה, רק פנימה. שם המפגש. זו דרכה של הגאולה האחרונה- מבפנים החוצה ומן הפרטים אל הכלל. לכן שום ממסד ושום התבוננות חיצונית לא יוכלו לה וינסו להתכחש לה מרוב פחד.
[ליצירה]
השורות האחרונות ממש מצויינות. התחושה מובנת. כל פעם כמעט נראה לי שבהתחלה אתה זורק מילים בלי חשבון, ואז בהמשך זה פתאום נכנס ליופי של פוקוס. אולי תתחיל את השיר מהסוף, הא? תכתוב מלמטה למעלה? סתם