כשרבי עקיבא אמר ששיר השירים הוא קודש קודשים, זה בא ממקום מאד מסויים . מניסיון חוותי אישי. עמד לו ניסיונו באותה החוויה האישית היחודית לאותם הזמנים. אהבה רומנטית זכה וטהורה .
ניסיון אישי פיזי זה שבאהבה, בשכלול עם רמה רוחנית גבוה, "הוליד" מתוכו את אותו הצירוף, שיצא מפיו, שכל מגמתו לא היתה אלא גם, כעין התרסה לכל אלה שהעיזו לחשוב, שאהבה רומנטית אנושית היא דבר הנפרד מקדושה.
וכך הבהיר למעשה רבי עקיבא. כי אין ולא תהיה אהבה רוחנית בין ה"דוד" - הקב"ה ורעיה, בלי מיצוי אופטימלי של האהבה הפזית הגשמית שבין איש לאישה ובין כל הפרטים שבחברה לבין עצמם.
מכאן ברור כי האיבר : "קודש", מסמל את הקב"ה גם שנאמר : "כי קדוש אני". ושהאיבר המשלים "קודשים" מסמל את עם ישראל.
ואף יותר מכך, גם לא במקרה, הכפל שבזה חופף לכפל שבשמו של הספר : "שיר השירים". ששוב אין שיר" אלא לקב"ה ולנו עמך ישראל "השירים". אותם שירים שאנו מסוגלים להפיק רק מאותה שמכונה :"השירה" - תורת ישראל
ושלמו של הקב"ה הוא רק באותה ההרמוניה של אותה המשוואה וההקש ששיר השירים = קודש קודשים.
הנה כי כן "שיר השירים אשל לשלמה - גם לשלומו של הקב"ה כאמור
