גן העדן - כמעבדה של צניעות
כל ספר , או דרוש על הצניעות, צריך לדעתי להתחיל בסיפור הבא:
כשהקב"ה ברא עולם ואדם - זכר ונקבה.
חרדתו הרבה היתה קודם לכל לצניעותם של האיש והאישה.
לפיכך, הניחם לכתחילה בבועה מוגנת של גן העדן. שהיסוד המוסד בו הוא יסוד העדן - העדינות המובטחת, ללא כל חדוות וסכנת מין יצרית.
יחד עם זאת ,ידע הקב"ה, שכך בלתי אפשרי לו לעולם שברא.
ועל כן, הניח לאדם מניה וביה, גם את האופציה האחרת, לבחור בסופו של דבר באפשרות המגולמת בעץ הדעת שהיא עיסקת חבילה כוללת של כל הגוונים של הידע האפשרי ובראשם כמובן הידע האנטימי הקרוב ביותר להם - גופם ומינם.
אך כאמור בכוונת מכוון, ביקש הקב"ה שהאדם יבחר באופציה האחרת ולא לפני שיחווה בראשונה את אוירת התום של גן העדן. של מיניות טהורה נטולת יצרים וסיכונים.
והנה משבחר האדם להסחף אחר האתגר של התאווה והידע, בעצמאות של מחשבה , בחירה ואחריות אישית על מחירה האיסטרטגי הכבד.
הוא בחר כמובן קודם לכל, להתמודד שלא , בהשגחה מידית ושלא בתנאי מעבדה סטרילית גם באותו ה"ידע" של איש את אישה ואישה את איש.
מכל סכנות הידע של האופציה האחרת, המנוגדת לגן העדן, חרד הקב"ה דווקא לסיכוני ה"ידע" הזה של יחסים שבין איש לאישה.
לכן משנפקחו עיניהם לאחר האכילה וידעו כי הם ערומים ורגש הבושה נכנס לתמונה והם תפרו להם עלי תאנה במינימום של : "חגורות".
מיד נחלץ הקב"ה ועשה להם דווקא "כותנות" ודווקא מעור.
ולא נחה דעתו יתברך, עד שגם הלבישם בעצמו, כאילו להתאים ולהדק במקום שצריך להדק.
ולומר להם שוב ושוב כי אין "עור" , ללא "בגדי עור".
וכי בגדי הצניעות צריך שיהיו להם לעולם -כ"עור שני"
כל ספר , או דרוש על הצניעות, צריך לדעתי להתחיל בסיפור הבא:
כשהקב"ה ברא עולם ואדם - זכר ונקבה.
חרדתו הרבה היתה קודם לכל לצניעותם של האיש והאישה.
לפיכך, הניחם לכתחילה בבועה מוגנת של גן העדן. שהיסוד המוסד בו הוא יסוד העדן - העדינות המובטחת, ללא כל חדוות וסכנת מין יצרית.
יחד עם זאת ,ידע הקב"ה, שכך בלתי אפשרי לו לעולם שברא.
ועל כן, הניח לאדם מניה וביה, גם את האופציה האחרת, לבחור בסופו של דבר באפשרות המגולמת בעץ הדעת שהיא עיסקת חבילה כוללת של כל הגוונים של הידע האפשרי ובראשם כמובן הידע האנטימי הקרוב ביותר להם - גופם ומינם.
אך כאמור בכוונת מכוון, ביקש הקב"ה שהאדם יבחר באופציה האחרת ולא לפני שיחווה בראשונה את אוירת התום של גן העדן. של מיניות טהורה נטולת יצרים וסיכונים.
והנה משבחר האדם להסחף אחר האתגר של התאווה והידע, בעצמאות של מחשבה , בחירה ואחריות אישית על מחירה האיסטרטגי הכבד.
הוא בחר כמובן קודם לכל, להתמודד שלא , בהשגחה מידית ושלא בתנאי מעבדה סטרילית גם באותו ה"ידע" של איש את אישה ואישה את איש.
מכל סכנות הידע של האופציה האחרת, המנוגדת לגן העדן, חרד הקב"ה דווקא לסיכוני ה"ידע" הזה של יחסים שבין איש לאישה.
לכן משנפקחו עיניהם לאחר האכילה וידעו כי הם ערומים ורגש הבושה נכנס לתמונה והם תפרו להם עלי תאנה במינימום של : "חגורות".
מיד נחלץ הקב"ה ועשה להם דווקא "כותנות" ודווקא מעור.
ולא נחה דעתו יתברך, עד שגם הלבישם בעצמו, כאילו להתאים ולהדק במקום שצריך להדק.
ולומר להם שוב ושוב כי אין "עור" , ללא "בגדי עור".
וכי בגדי הצניעות צריך שיהיו להם לעולם -כ"עור שני"
