"הייתי מנכס אותו לעצמי,
את זה הדיוק בו מתאר
המשורר את אגל הטל.
...
כמה זיעה הגרתי. כמה זיעה."
ואם דיוק, אולי כך?
"הייתי מנכס אותו לעצמי,
את הדיוק בו מתאר
המשורר את אגל הטל.
...
כמה זיעה הגרתי. כמה זיעה."
ארספואטי
יפה מאוד:)
[ליצירה]
"הייתי מנכס אותו לעצמי,
את זה הדיוק בו מתאר
המשורר את אגל הטל.
...
כמה זיעה הגרתי. כמה זיעה."
ואם דיוק, אולי כך?
"הייתי מנכס אותו לעצמי,
את הדיוק בו מתאר
המשורר את אגל הטל.
...
כמה זיעה הגרתי. כמה זיעה."
ארספואטי
יפה מאוד:)
[ליצירה]
והרי המיותר:
בית שני: "הוא ניסה לחזור אל הקן." כהקבלה ל"שיסיע אותו לעבוד בבית האבות"? לא כל כך עובר. אבל נסיון יפה.
"ולא הצליח לעוף." -זה מובן מהשורה לפני כן. לכן מיותר.
בית ראשון: הוסף "הא" ב"שיסיע אותו לעבוד( )".
שורה אחרונה מיותרת. המלוכסנות אומרות הכל.
ואולי כך יראה:
הוא עמד בתחנה כמדי בוקר
מחכה לאוטובוס
שיסיע אותו לעבודה
בבית האבות.
"היום שבת", אמרתי,
"ואין אוטובוסים".
הוא הביט בי משתאה
בעיניו המלוכסנות,
אבל לא יכולתי לעזור.
*
ראיתי עורב שחור
מקרטע על הדשא
וכנפו האחת שמוטה.
הוא הביט בי מתחנן,
כמבקש את רחמיי,
אבל לא יכולתי לעזור לו
כי אינני יודע איך עפים
עם כנף אחת שבורה.
בטוב- שי.
[ליצירה]
לאחר שקיבלתי את רשותה של גברת אריאלה:
"שולח: אריאלה אריאלה
ההודעה:
שי
השיר מקסים, אך הדימוי של חולצה חדשה בתוך ארגז בגדים משומשים
מלוכלכים לא מסתדר לי.
כי הרי הגעגוע הוא ישן ולא חדש
ועל פי עצם היותו געגוע מדוע הוא בארגז הכביסה ? כדי למחוק
אותו ?
בסדר, אפשר למחוק ולכבס. אך אז הוא לא חדש.
בפירוש החולצה החדשה לא נראית לי.
אולי חולצה מועדפת
אולי חולצה רלף לורן שעלתה אלפי שקלים
אולי חולצה יפהפיה שנכמר לך הלב לכבס אותה
אבל היא לא חדשה
נשלח: כביסה לבנה
תאריך 10/7/2006 10:22:52 "
[ליצירה]
תגובות