הייתי מנכס אותו לעצמי,
את זה הדיוק בו מתאר
המשורר את אגל הטל.
...
כמה זיעה הגרתי. כמה זיעה.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "הייתי מנכס אותו לעצמי, את זה הדיוק בו מתאר המשורר את אגל הטל. ... כמה זיעה הגרתי. כמה זיעה." ואם דיוק, אולי כך? "הייתי מנכס אותו לעצמי, את הדיוק בו מתאר המשורר את אגל הטל. ... כמה זיעה הגרתי. כמה זיעה." ארספואטי יפה מאוד:) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אמילי. אנכס את זה התיקון:) [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מנכס לעצמי, את הדיוק בו מתאר המשורר את אגל הטל. ... כמה זיעה הגרתי. כמה זיעה. גם בלי "אותו" בקריאה נוספת, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] נכתב ביז בתמוז [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק שם הם רוצים אותנו [ליצירה]
- [ליצירה] מיקה: "צמא" ולא צמה [ליצירה]
- [ליצירה] ה" ואדעך", הכרחי? [ליצירה]
- [ליצירה] (נוקד) [ליצירה]
- [ליצירה] והאיש הקפוא כיצד הוא מפשיר? לוקח קרח ועוד קרח ומכסה גופו בשכבה עבה ונאנח לאיטו על מי קרחונים. כך הוא מפשיר לאט לאט ליבו נמס לטיפות קרח קטנות דמעותיו נמסות לגבישי קרח קטנים. כך עושה איש המזגנים בצהריים קרים. [ליצירה]
- [ליצירה] יהודיה, אני ממליץ לך לא לכתוב בצורה המרכזית כי זה פחות קריא. לא ממש מוצלח בכל שיר. הנה הארותיי: חוט של משי, עדין כמעט שקוף כמעט בלתי מורגש. * לא מתחבר כל כך עם שאר השיר. הקשר מובן אך לא זורם. וכשאני בבדידותי סיבים דקים של משי עטפוני, * למה בזמן עבר? לא שייך לזמן שבו מתחילה. והוצפתי* געגוע. *כנ"ל דבורים קטנות מפזרות על עפעפי*י אבקן מהפרח שעזבתי. אהבה עדינה, . חוט של געגוע הרבה הצלחה בהמשך.... שי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה. אגב, העדפתי שלא לנקד. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר נכתב כתגובה ליצירה של "ציידת". [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי. בחרת להציג את זה פחות "גס" (במובן של חיספוס). [ליצירה]
תגובות