בקצה הרחוב, אחרי הסיבוב
מתחת מרזב רזה ורטוב
יושבת על שיש לבן וחדש
כמו במקדש.
והיא ממלמלת טפטופי חרשֹ
הלוך ושוב כבתפילת ערשֹ
כחלוֹד הברזל במרזב שממעל
כמו מרעל.
ובשאון היא טובעת במי העכור
ופיה נחסם עת הים השחור
עולה על גדה, על אמרי שפתיה
כמו עוטֶהַּ.
ולחץ במצחה מתגבר
גל הזיעה על פניה עובר
והיא מתעוררת מִשְתָנַה
כמו מִשְתָנָה.
תגובות