1. תורת ישראל מתעבת קפיטאליזים

היא רואה בו בהגדרה כאלטרטיבה שלילית ומאיימת לאמונה.
לא בכדי מיד לאחר מתן תורה האזהרה הראשונה שהזהיר הקב"ה את עם ישראל היתה : "לא תעשון אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם". וסמיך ליה מיד : "מזבח אדמה תעשה לי".
לומר לך ששום עילה דתית של פולחן או אחרת אינה מצדיקה אגירה של כסף וזהב . שמי שאוגר כסף וזהב בהיכרח נותן הוא לאותו ממון משקל של בטחון והוא אט אט ואפילו מבלי משים נשען עליו.
ואז כאילו מציב הוא את הממון ביחד עם הקב"ה והוא מתחיל במקרה הטוב להאמין בשניהם.
לכן הקדים הקב"ה להזהיר : אתי אל תעשו לכם אלי כסף ואלוהי זהב.
ובמקום אחר הניחה התורה את התשתית האופרטיבית החיובית מה לעשות בכסף העודףוהפנוי שבידינו שהוא אינו אלא פקדון בידינ.
וכך אומרת התורה :
"אם כסף", אם יש בידך כסף עודף על צרכיך שלך, כי אז : "תלווה את עמי" .
תפזר אותו כהלוואה לעם ישראל הנצרכים לו.
והראשון : "את העני עימך" אותו העני שקרוב אילך ובסביבתך.
שכך כיוון הקב"ה שהעני שלידך הוא הנמען לכסף העודף שבידך

הקפיטאלזים כפי שהוא נתפש היום בתרבות המערבית הינו אכן תועבה.
הקב"ה ברא עולמו בתכלית השלימות אלא שאת קיום ומימוש אותה התכלית הוא הותיר בידינו. על פי חוקיות מאד מסויימת.
בכל רגע נתון יש בו בעולם כל שצריך לו להתנהלות נורמטיבית ותקינה.
אלא שעל פי אותם כללי החוקיות מבחנינו הוא בניווט הנכון בין סך כל הפרטים ה"משחקים" באותו המשחק.
בתבונה לנווט משאבים התקועים בצוואר הבקבוק אל כל חלקיו האחרים.
לאור האמור אין פסול בכך שאתה מרוויח הרבה והרבה מאד . אלא שביסוד התפישה כאמור הינה ההנחה כי ככל שאתה מרוויח יותר אתה עומד בניסיון גדול יותר שהרי בכל אותם רגעים שהכסף הקפיטאלי שמור אצלך, בגנזיך באותו רגע ממש חסרים אותו בני אדם אחרים והם משוועים דווקא אליו כי כך הם כללי המשחק - שכל כסף מיועד לתעודתו והם תלויים דווקא בך
מכאן, שאין מניעה להרוויח הרבה כסף ואף חל העיקרון שלא תחסום שור בדישו שאדם בהחלט יכול להנות בצורה סבירה מהעושר שהתגלגל לידיו , אלא שזה העיקר עול זרקו לפתחו מהשמיים והוא שרוי הניסיון קשה.
המושג המתועב הזה שכסף עובד בשביל כסף ואחת מניגזרותיו שבהם השלטון מטיב לעשות בו שימוש ללא הרף ומכה סנוורים: "צמיחה כלכלית". כל זה בא כך או אחרת תמיד על חשבון הנחשלים ותמיד מזנב רק בהם.
לכן מטבע הגאולה - גאולת הקץ שבזה שאנו בראשיתה - באתחלתא,
שני צדדים לו : "משפט" ו"צדקה

   "לחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת"

     שאין לך דבר , שהתורה ביקשה ביחס אליו "לחשוב מחשבות", להיות מוטרד תמיד, שלא ירד לטימיון של הבל חומריות ונהנתנות לשמה.

  ואיזה הוא :  הממון.

 זה שאמר הכתוב בפרשת ויקהל : "לחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת"

 כשאתה חושב. ושוב חושב.

 חזקה עליך שתגיע לכלל מהותו ותכליתו של אותו הממון :

 "זהב" - זה הב - תן ופזר לאחר.

    "כסף" - עד שתגיע לכלל  - לכסוף לכלל אותה ההתעלות של אותו המתן 

 "נחושת "  - להיות נחוש לאחוז  בה תמיד

 תגובה לסיפור על גאון שהניח לפרנסה המלאה בשביל ללמוד יותר תורה.

אבל יש גם משהו נעלה יותר