אגדת ארץ ישראל

על ידי משה אהרון

שלא בכדי ארץ ישראל נקנית ביסורין
שהיא שושבינת הברית
בין עם ישראל לאלוהיו
ובשביל שלא להגיע חלילה לגרוע מכל
להקיא את העם היושב עליה
קשובה היא בחרדה להוציא לפועל מיד כל עונש
המושת על מעווליה המעוולים על אדמתה.
לפיכך אין היא נקנית לעולם
אלא ביסורין של מירוק.
ולבסוף משהסאה גודשת עד מאד
וצעקות הדמים כיללות כתנים אף בימים
עולות מעלה מעלה לעורר השושבינה שמעל
את השמיים
מקיאה היא את בניה מעליה
לגלות מרה של אלפיים.
ומשנוקפים הימים ויש
שמעיזים הבנים לשוב
מקבלת היא את פניהם תמיד
בפנים חמוצות וזועפות
בקבלת פנים כפולה
להרתיע מיד את שאינם נחושים די
קבלת פנים של מחד:
מבול של ביצות בשפלה ובמישור החוף
ומאידך : בטרשים ושמיר ושיט בהרים.
כאומרת ומכריזה לבניה השבים
עתה משסוף סוף שבתם
ראו לזכור ולהזכר :
כי הביצות שאתם נדרשים לייבש מסמלים
את המבול הנורא ההוא.
וראו להיזכר ולהישמר בכל סיבותיו.
שחלילה לא תשובו להכרית עולם בחמס
ואבני הטרשים שבהרים
וגם הקוץ והדרדר להזכיר
כי לעולם ארץ ישראל נקנית
גם בזיעת אפיים
כאותה הברכה של גירוש האדם מגן העדן
לעבוד תדיר בזיעת אפיו
את האדמה