האם האומנות היא שיקוף של המציאות? או שהיא עומדת בפני עצמה. האם על יסוד המציאות היא יוצרת עולם משל עצמה? האם יש בה דינמיקה פנימית מסוימת משלה? האם יש לדינמיקה זו תכלית משלה? מטרה, יעד סופי? (על כך עוד נדון בהרחבה במאמר אחר שידבר בכך) אך לענייננו נקבל, לרגע, כתזה, שאכן האומנות היא שיקוף של המציאות.
תמיד אמרתי שהמוסיקה היא עולם בפני עצמו אך שכחתי שהצלילים מעולם המציאות באו. המוסיקה לא המציאה אותם. היא השתמשה בכלים שנמצאו במציאות כדי לפתח את עולם הצלילים. הציפורים שרו שירים עוד מקדמא דנא ולא המוסיקה היא שהמציאה אותם.
השיר הכתוב, לעומת זאת, הוא, לדעתי, שיקוף של המציאות. הוא מנסה להעביר צילום קטע מהמציאות בצורה אומנותית כתובה. וכן לכלול בו באותו קטע רבדים או ממדים שונים של רגשות חוויות רשמים וגם ,אך לא תמיד ,מסרים.
ביאליק מעלה תפיסה זאת בפואמה הנהדרת שלו הבריכה:
"ועולם אחר זה כה קרוב הוא, כה קרוב
הרי הוא כאן מלמטה, כאן מלמטה
בלב הברכה המוצנעת."
למה יש צורך לחפש "עולם אחר" רחוק, כאשר הוא קרוב . הלא עולם זה הוא בתוככי המשורר בלבו בלב האדם!
כלומר הברכה היא בבואת המציאות! האומנות מול מציאות! שני עולמות והמשורר ביניהם!
וביאליק ממשיך וכותב:
"ובשבתי שם על שפת הברכה, צופה
בחידת שני עולמות, עולם תאומים
מבלי לדעת מי משניהם קודם,
הייתי מרגיש בעליל בנבע חרש
כעין שפע רענן חדש אל נשמתי,
ולבבי, צמא תעלומה רבה, קדושה
אז הולך ומתמלא דמי תוחלת
כאילו הוא תובע עוד ועוד ומצפה
לגלוי שכינה קרובה או לגלוי אליהו.
עולם תאומים. התגלות השכינה דווקא בין שני העולמות.
החוויות, האירועים, החלומות המאוויים התשוקות כל אלו הם ממציאות חיינו, ואותם אנו מביאים לידי ביטוי ביצירותינו. פעם כתיאור מצב כהווייתו, פעם כציור תמונה מסוימת על פרטיה, פעם כהבעת דעה או עמדה בנושא מסוים ופעמים גם כמסר לקבוצה מסוימת או לאוכלוסייה בכללותה.
היצירה האומנותית ,אפוא, ניזונה מחומרי גלם אותם היא לוקחת מהמציאות ומעצבת אותם לפי ראות עיניו של היוצר.
נשאלת השאלה האם על ידי עיצוב החומרים ליצירה מציבה האומנות בפני האדם מציאות חדשה שהיא מציאות האומנות? העכשווית העתידית וכד'
כדי לחדד את העין נתן דוגמה של הסיפורים הבדיוניים שעם הזמן הפכו למציאות קיימת. למשל המצאת הצוללת ע"י זול וורן. נלקחה אוניה מהמציאות שהפכה להיות מעין חומר גלם, וכיד הדמיון הטובה עליו יצר ממנו זול וורן כלי שיט אחר שבהגיע זמנו יצר מהפיכה בעולם הימי והעלה את המציאות המלחמתית הימית לרמה שלא ידעה כמותה.
שאלה זו ודוגמה זו מעלים בפנינו בעל כורחנו שאלות מקרו כדוגמת אלו שלהלן:
האם חלום הוא מציאות? האם כתיבה בדיונית היא מציאות? ובכלל למה אפשר לקורא מציאות?
לפי הגדרה מילונאית מציאות היא ישות, ממשות, ריאליות, קיומים של דברים, הויה. כלומר כל דבר ממשי שאדם רואה בעין.
נדמה לי שלא אפריז אם אומר שמציאות היא גם הרגשה שבלב. דהיינו תחושות ורגשות. שהרי אלו דברים שמתהווים ברגע זה ונוגעים לגופו של האדם?
על דרך זו נראה לי שגם דמיון הוא דבר שנובע מהאדם. הוא דבר שבנוי על חומרי גלם מציאותיים שאוחסנו בזיכרון האדם ועתה הם יוצאים בצורות שונות המעוצבות לפי ההרגשה והרוח. אפשר לכתוב דמיון ולהפוך אותו למציאות קיימת בעצם כתיבתו!
אם כתיבתו היא מציאות הרי הישארותו בזיכרון היא גם מציאות!
על אותה דרך אפשר להעמיד את החלום. החלום אף הוא כידוע לנו מתרחש על סמך אירועים, תמונות, זיכרונות, של נושאים שהתרחשו או נקלטו בעין במשך היום. נתרגשו ברגש בצורה מודעת או לא מודעת והנה הם עולים אל המודע בשנת הלילה.
גם כאן מתרחשים עיצובים שונים דמיוניים או הגשמת משאלות לב שאי אפשר להן שיתגשמו בעולמה של מציאות קיימת.
כלומר חלום הלילה אף הוא יוצר מעין מציאות חדשה או כזו המעוצבת אחרת על סמך אותם חומרי הגלם שנלקחו מחיי היום יום.
מכאן ניתן להסיק שהאומנות אומנם משקפת את המציאות, אך בהחלט אפשר לה לעצב אותה כרצונה אל מציאות חדשה שאפשר שתיושם עכשווית או עתידית במציאות המעשית היום יומית תהיה חלק ממנה ותהווה בעתיד תשתית או חומר גלם לאומנות ליצירת מציאות חדשה אחרת.
סיכום:
נדמה לי שזהו מעגל קסמים שסובב כמעין גלגל בעולם, משחר ההיסטוריה ואילך שמהווה למעשה את ההיזון החוזר במידע ובחומר בין המציאות לאומנות.
ההפריה ההדדית הזאת היא שמושכת קדימה ומובילה לקדמה.
זוהי תרומת המציאות לאומנות ותרומת האומנות למציאות.
