לא אחת מצאתי קורא המבקר שיר וכותב: "והיכן הפואנטה?" או "הכל טוב ויפה אך הפואנטה חסרה." או: "אין בכך שום דבר חדש או מקורי לפחות אם היתה איזו פואנטה." זאת ועוד: ישנם גם כאלו הפוסלים שיר אם גורם ההפתעה לא מופיע בו. גישה זו הביאה אותי לכדי מחשבה על הנושא ולהארות אלו שלהלן:
1. הפואנטה:
הפואנטה ביצירה בכלל ולענייננו זה , היא הנקודה המרכזית של השיר, מבחינה תוכנית. יש הרואים בה גם את היסוד המפתיע של השיר או העוקץ.
בדרך כלל היא תופיע לקראת הסוף או שתחתום את היצירה. היא זו שמחוללת את התפנית עד כדי מהפך במחשבתו של הקורא המעלה חיוך על שפתיו או מבע של תימהון בעיניו. הכל בהתאם לכתוב.
דרך משל משך כל השיר הוא חשב שמדובר בסיפור אהבה בין שני בני זוג ובסוף השיר מתברר לו ששתי הדמויות המרכזית האוהבות הם צב וצבה או קומקום וקומקומית וכד'.
אפשר שיחשוב הקורא שהשיר מציג מונולוג של האהובה הנבגדת ובקריאת השורה האחרונה יתברר לו שהכוונה היא לנמלה!
2. תרומת הפואנטה ליצירה.
גורם ההפתעה יש לו מקום כבוד בפני עצמו. השיר יכול להתקשט במטאפורות באונומטופיה באוקסימורונים בחרוז במשקל כל אלו הם בבחינת בגדי השיר הססגונים המיפים אותו ומוסיפים לו חן והדר
אך הפואנטה היא תוצר שאינו משתייך, לדעתי ,לקבוצת קישוטים זו. היא אלמנט תוכני כבד משקל, שעם הופעתו הוא מתחבר ללב היצירה והופך לחלק אינטגרלי מנשמתה.
3. העדרה של הפואנטה:
על אותו משקל העדרה של הפואנטה מן היצירה, מעבירה או משאירה את לב היצירה ברובד האחר שלה כפי שבחר בו היוצר. למשל הרובד הציורי, התיאורי, הסיפורי, וכד'.
בהעדרה של הפואנטה תיבנה היצירה מכל האלמנטים האחרים: המהותיים והקישוטיים הבונים אותה ונותנים לה את החותם של יצירה.
4. יתרונותיה וחסרונותיה של הפואנטה.
לגבי היתרון אין מה לחשוב הרבה שהרי עצם טיבה של הפואנטה מעיד על יתרונה גורם ההפתעה והעוקץ.
אלו המעלים חיוך, תמיהה, כתוצאה מההברקה או הניצוץ שמועלה משורות היצירה עד כדי יצירת מהפך מחשבתי אצל הקורא.
הפואנטה גם יוצרת מעין אשליה של מקוריות ליצירה כולה. ואשליית מקוריות זו היא פונקציה של עוצמת ההפתעה או העוקץ. בכך מתכבדת, אפוא , הפואנטה ביתרונה הגדול ביותר.
חסרונה הגדול של הפואנטה בהיותה לא מוצלחת. מאולצת . דחוקה, מכווצת משהו. בכך לא רק שאינה מעלה את השיר לרמה גבוהה יותר אלא מעלה גיחוך על שפתי הקורא עד כדי לפסילת השיר כולו.
5. זכות קיומה של הפואנטה בשיר
אין שום חובה לסיים יצירה או להכניס ליצירה פואנטה מסוימת. השיר יכול בהחלט לעמוד בזכות עצמו ולהיות מקסים ומושך בלא כל פואנטה.
למשל שיר ציורי המצייר תמונת נוף מסוימת. שיר עם אווירה. שיר סיפורי. בלדה כל אלו יעמדו בזכות תוכנם וכל האמצעים הספרותיים האחרים המקובלים.
6. הפואנטה והמסר של היצירה:
לפעמים יש והפואנטה משמשת גם כהעברת מסר כל שהוא. יכול שיהיה מסר לשמו יכול שיהיה מוסר השכל, יכול שיהיה משל לנימשל שיתברר במחשבתו של הקורא.
רוצה לומר שפנים שונים ומגוונים לה לאותה פואנטה.
כמו הפואנטה כך גם המסר. אינו מחויב במציאות השיר. שיר ציורי יכול שיהיה נטול כל מסר שהרי עצם הציור שלו הוא המסר. הוא מה שרצה היוצר להעביר. תמונה מסוימת חוויה מסוימת
מצב מסוים.
שיר תיאורי יכול להיות בהחלט משולל פואנטה ומסר ועדיין יכול להיות שיר מעולה.
מודגש שטעות היא לחשוב ששיר שאין בו מסר או פואנטה הוא נפסד או שאינו טוב. טעות בסיסית היא לחשוב כך.
אך ברור שמסר ופואנטה המתאימים לאופיו של שיר מסוים או יצירה מסוימת יכולים אך לתרום ולהוסיף אם ובתנאי שיופיעו במקום שנצרך ובמקום הנכון שבשיר.
7. סיכום:
פואנטה ומסר אינם שיכים ללב השיר אך עם הופעתם הם מתחברים אליו ומהווים חלק מנשמתו.
וכל כך, עד כדי שאפשר שירימו את השיר ברמה אחת או יותר מעלה.
יש לזכור שאין חובה בסוגי שירים מסוימים או בכלל בשיר כל שהוא שיהיה עמו מסר מסוים או פואנטה. השיר אם יהיה כתוב טוב יעמוד בהחלט בלעדייהם.
חשוב גם לדעת שעם היתרונות ישנן גם חסרונות בפואנטה ובמסרים וצריך להקפיד ולהיזהר שלא לדחוק פואנטה לא להכניס מסר בכל מחיר. במקום זה יש לשיר להגיד את דברו. אם המסר או הפואנטה יתבקשו מהשיר יש לתת לו אותם אם לא להיזהר מאילוצים.
