לאחרונה נסתמנה בי יותר ויותר ההכרה שהקורא מצפה בכל שיר למסר מסוים. וכאשר אינו מוצא את המסר הזה הוא תמה. הוא חושב פעמיים עד כמה השיר השיג את מטרתו, האם הוא  הקורא הבין את השיר כהלכתו, קיצורו של דבר חסרה לו אותה חוליה מקשרת בינו לבין השיר. המסתכמת בשלוש מלים: " למה התכוון המשורר.."

במאמר קצר זה ננסה לתת תשובה לשאלה זו.

תכלית:

האדם סקרן מטבעו וכן  מחפש לכל דבר תכלית. ואם היא איננה קיימת הוא מנסה אפילו להמציאה. למשל קשה לו לחיות עם ההרגשה שאין תכלית לחייו,  למעשיו. שאין תכלית לבריאה. שאין תכלית לעולם. מכאן , שטיבעו של האדם הוא לחפש פרשנויות. לחפש מטרות.

כך גם באומנות: מה בעצם רצה להביע בפנינו צייר זה בתמונתו? מה המסר של ההצגה הזאת?

מה תכליתה של מוסיקה זו? מה מסתתר מאחורי הצלילים..

לפעמים השירים הם כאילו כתב חידה.(למשל שרירי אברהם אבן עזרא בחלקם)  והקורא הסקרן מחפש את הפואנטה מחפש את המסר ולפעמים הוא מוצא דבר מה שאליו היוצר כלל וכלל לא התכוון. אף זה בסדר. אפילו בסדר גמור כך הוא יכול להאיר פן אחר של השיר או להראות שלפעמים השיר משנוצר  יודע לשיר את עצמו מבלי הפעלת "המנוע" על ידי היוצר שלו.

מציאות ואומנות.

האם האומנות היא שיקוף של המציאות? או שהיא עומדת בפני עצמה. האם על יסוד המציאות היא יוצרת עולם משל עצמה? האם יש בה דינאמיקה פנימית מסוימת משלה? האם יש לדינאמיקה זו תכלית משלה? מטרה, יעד סופי?  (על כך עוד  נדון בהרחבה  במאמר אחר שידבר בכך) אך לענייננו נקבל, לרגע,  כתזה, שאכן האומנות היא שיקוף של המציאות.

תמיד אמרתי שהמוסיקה היא עולם בפני עצמו אך שכחתי שהצלילים מעולם המציאות באו. המוסיקה לא המציאה אותם. היא השתמשה בכלים שנמצאו במציאות כדי לפתח את עולם הצלילים. הציפורים שרו שירים עוד מקדמא דנא ולא המוסיקה היא שהמציאה אותם. הלב שר את שתי פעימותיו בקצב קבוע מרגע הולדת האדם.

השיר הכתוב, לעומת זאת, הוא, לדעתי, שיקוף של המציאות. הוא מנסה להעביר צילום קטע מהמציאות בצורה אומנותית כתובה. וכן לכלול בו באותו קטע רבדים או ממדים שונים של רגשות חוויות רשמים וגם ,אך לא תמיד ,מסרים.

ביאליק מעלה תפיסה זאת בפואמה הנהדרת שלו הבריכה:

"ועולם אחר זה כה קרוב הוא, כה קרוב

הרי הוא כאן מלמטה, כאן מלמטה

בלב הברכה המצנעת."

למה יש צורך לחפש "עולם אחר" רחוק, כאשר הוא קרוב . הלא עולם זה הוא בתוככי המשורר בלבו בלב האדם!

כלומר הברכה היא בבואת המציאות! האומנות מול מציאות! שני עולמות והמשורר ביניהם!

וביאליק ממשיך וכותב:

"ובשבתי שם על שפת הברכה, צופה

בחידת שני עולמות, עולם תאומים

מבלי לדעת מי משניהם קודם,

הייתי מרגיש בעליל בנבע חרש

כעין שפע רענן חדש אל נשמתי,

ולבבי, צמא תעלומה רבה, קדושה

אז הולך ומיתמלא דמי תוחלת

כאילו הוא תובע עוד ועוד ומצפה

לגלוי שכינה קרובה או לגלוי אליהו.

עולם תאומים. התגלות השכינה דווקא בין שני העולמות.

החוויות, האירועים, החלומות המאוויים התשוקות כל אלו הם ממציאות חיינו, ואותם אנו מביאים לידי ביטוי ביצירותינו. פעם כתיאור מצב כהווייתו, פעם כציור תמונה מסוימת על פרטיה, פעם כהבעת דעה או עמדה בנושא מסוים ופעמים גם כמסר לקבוצה מסוימת או לאוכלוסייה  בכללותה.

למה הוא התכוון? מה המסר?

חשוב להבין שלפעמים הוא לא התכוון למשהו מסוים אפשר ולא התכוון כלל וכלל פשוט ישב ותיאר מה שראה. ניסה להעביר במילים מה שהצייר מעביר במכחול והכנר בקשת על פני מיתרים.

שום כוונה לא הסתתרה לה מאחורי הדברים שכתב. הוא בסך הכל רצה לתאר מצב.

אך הקורא העקשן, הסקרן מחפש מסר. הוא שואל עצמו למה היוצר התכוון. וכאן אפשר שיהיו לו שני פתרונות:

 במקרה הטוב ימצא מסר שהמשורר כלל וכלל לא התכוון אליו ובכך אפשר ושיר זה יעבור אצלו כהלכה.

במקרה הגרוע לא ימצא מסר, ואז יאמר לו ליוצר שהשיר לא ממצא או השיר קצר מדי או השיר שטוח מדי או יש בו אלמנטים ליצירת שיר וכד'

כל זאת בלא שים לב לסוג השיר. בלא לראות שאולי השיר הזה כלל וכלל לא בא להעביר מסר. אלא לצייר תמונה שלווה  בצבעים רכים, קווקווים עדינים, ענוגים או תמונה רועשת בצבעים עזים חדים קווים גסים מלומדי צבע וחמה.

אולי סתם מצא לו לנכון לתאר חריץ קטן בסלע  או להביע רגשות לעניין מסוים באמצעות השיר.

ה "למה הוא התכוון"  הוא מאוד שורשי אצלנו כי כך חונכנו בדרך כלל כשלמדנו שירה במוסדות החינוך למיניהם. והשירים שנבחרו אכן היו ברובם בעלי מסר עם עוקץ מסוים. אך יש לדעת שהרבה מהשירים נושאים אופי אחר לחלוטין ואינם נופלים באיכותם מהאחרים.

בחינת השיר:

בחינת השיר על ידי הקורא צריכה להיות בשום שכל ותוך כדי הבנה והבחנה בסוג השיר: שיר תיאורי, שיר חוויתי, שיר פוליטי,  נוקטורנו, שיר נקודתי, שיר פילוסופי וכד'

מובן שבשיר פוליטי או שיר נקודתי המתבססים על העברת דעות, אנו נצפה למסר כל שהוא.

אך אפשר מאוד שבשיר תיאורי או חוויתי לא תהיה שום כוונה מעבר לתמונת השיר.

סיכום:

הארנו עובדה חשובה, שישנם סוגים שונים של שירים ולא כל שיר צריך להעביר מסר כל שהוא. שיר יכול להיות מצוין וטוב כשיר תיאורי או  חוויתי, אירועי ,בלא שיעביר שום מסר אלא יעביר רשמים ציורים וכל מה שרצה המשורר להעביר בצורה המוצלחת והטובה ביותר.

על הקורא להיות ער לעובדה זו כדי שחס וחלילה לא יפסול שיר בשל אי הבחנתו בדגשים שהוארו כאן. השיר אכן משקף מציאות מסוימת הוא מעין תמונת מצב  לא מיושרת לא שטוחה אל בעלת נפח והנפח כולל מעבר לציורים ותיאורי המצב את הרגשות ואת לב השיר שהוא נשמתו.