התוצר
השירה, לפי עניות דעתי, היא קודם כל כלי המאפשר לתת ביטוי לתחושות וחוויות האדם. היא תוצר של דרך התבוננות בחיים ובעולם.
תוצר זה יכול למצוא את ביטויו באמצעות כלי הקשה או מנענעים או מיתרים אשר מפיק את צלילי הלב של האדם המתבונן
הוא יכול למצוא ביטויו באמצעות כלי מיתרי הקול באמצעות ציור, תנועות הגוף, קרי מחול דרמה, וכן גם בשירה כאשר הכלי הוא עט ונייר והתוצר הוא שירה.
יפה להגיד שהשירה מבטאת אופן או צורה מסוימת של התבוננות בחיים שהרי זוהי מהותה של האומנות! האמנות בכל ענפיה דרמה ציור וכו' היא בבחינת אוסף נתונים המכילים בתוכם עוצמה מסוימת. ברגע שהם נקראים הם מעבירים מידע חוויתי ותחושות של יוצרם.
כאשר נסתיימה לה הקריאה של הנתונים, השיר חוזר למצבו הראשוני "המת", לכאורה, ותפקידו בעצם הסתיים עד לקריאה הבאה. כך היא בבחינת כל ספר המכיל נתונים והמונח על המדף, שכל עוד לא קוראים בו חשוב הוא כמת. אך פוטנציאל ההחייאה תמיד קיים בו.
החותם:
אפשר בהחלט לומר שהמסר של השיר או החוויה הרגשית שהעביר, תמשיך לחיות בלב הקורא עוד שנים רבות. וזה כוחו או אוזלת ידו של שיר. עד כמה הוא משאיר חותמו בלב הקוראים.
נשאלת אפוא השאלה האם חותם זה יכול לשמש כקנה מידה לשפיטה של שיר כשיר טוב או רע.
לא הייתי רוצה לקבוע קביעה זו ולא רק בשל העובדה שמידת הרושם החוויתי רגשי שנשארת בלב הקורא היא מאוד אינדוידואלית, וקשורה קשר ישיר לאישיותו ומידת רגישותו של הקורא.
השפה, המקצבים המוסיקליים, השכל הם מרכיבים, או אמצעים בבניית השיר שהוא כלי לביטוי חוויותיו של המשורר.
שפה, כשם שמשמשת כאמצעי תקשורת בין בני אדם, איננה כלי ליצירת שיר. היא אמצעי או מרכיב בדרך יצירת צינור התקשורת הזה הנקרא שיר המקשר ויזואלית ורגשית בין החוויות, התחושות, לבין המשורר וממנו הלאה לקהל הקוראים שלו. זאת להדגיש בכל שאנו דנים בשיר משורר וקורא.
גזרה שווה לגבי המקצבים המשקלים והמנגינה.
השכל הוא המחשב שלנו קליטת מידע אחסונו כנתונים עיבוד הפקת מידע והזרמתו החוצה בכלי תקשורת שיכול כאמור להיות שיר ציור וכו'. בבחינה זו השכל הוא גורם טריוויאלי מובן מאיליו כך שלא הייתי בכלל מדבר עליו כעל כלי!
בבחינה זו הדמיון והשכל חד הם!
על מרכיבי השיר דיברנו כבר בהזדמנויות אחרות על החוויות המצטברות האירועים וכל המדעים שהאדם קולט מסביבתו הקרובה והרחוקה. נזכיר רק שאמרנו שאלו מתרכזים במאגרי הזיכרון של האדם ובבוא העת יוצאים החוצה בדרך האומנות: שיר ציור וכו'.
הזכרנו גם את ההשראה שהיא מתנת המשורר וקשה לזמן אותה מראש. על צורות השיר המנגינה וכד'
נזכיר אפוא את הרציו השכל. עד כמה הוא מרכיב מכריע בכתיבת השיר.
התשובה ברורה מאליה. כשם שהתחושות והרגשות באות מתוכנו כך השכל: הוא שמתרגם תחושות אלו לשפה הכתובה, הוא שמעלה את האירועים והחוויות מתוך הזיכרון אל המודע והוא גם שמדריך אותנו בכתיבה לפי הסטנדרטים המקובלים, ולגבי התיקונים והעריכה.
טכניקה נשמה ונשמה יתירה:
לסונטה למשל יש מבנה קבוע. לחריזה יש סכמה מסוימת כזו או אחרת. למנגינה קצב משקל יש חוקים משלה. כלומר ישנו הצד הטכני של השיר. הוא בהחלט קיים. אלו בהחלט טובים ליצירת שלד ומעטפת לשיר
מהצד השני קיים גם הרציו והרגש שהם מהווים את תוכן השיר ונשמתו.
נשאלת השאלה האם אפשר להפריד בין שני אלו? האם אפשר לכתוב שיר על פי מתכונת טכנית בלבד תוך התעלמות מהרגש והשכלתנות.
לפי עניות דעתי על ידי למוד ותרגול הדבר הוא בהחלט אפשרי. אך השיר יראה במתכונת תבניתית יבש על פי רוב שטוח ורדוד.
הרגש הוא שנותן לשיר את החיות ואת הדינמיקה שלו. הוא מעורר אותו. מלביש אותו בבגדים יפים, נותן בו את ריחו חינו וזוהרו. הרגש הוא שיוצר את נשמת השיר והוא אשר מעלה אותו על כפיים.
הנשמה היתירה היא ההשראה אשר מעלה את הרגש מעבר לרמה הרגילה שלו כך שהדברים שייכתבו ישאו אופי מיוחד לא רגיל.
חבירתם של שלושת הגורמים הללו רגש, שכל (החשיבה והכישרון הטבעי), ונשמה יתירה עשויים להוביל את היוצר לתוצרת טובה ויפה.
מהותה של שירה:
האם שירה הוא שם מושאל או שכשמה כן היא מונעמת ומתנגנת בקצב משקל ובצליל?
ידוע שהשירים השקולים הקצובים הן במשקל היתדות והתנועות או המשקל המטרי אלו שירים שמתנגנים בהקראתם.
מה בדבר השירים הלא שקולים המודרניים יותר או שירים קצרצרים עד כדי היותם אימרה. האם אלו גם שירים או שנקראים כך בטעות ולמעשה הם סוג מסוים של פרוזה?
שאלה זו מובילה לשאלת מהותה של שירה מאפייניה היסודיים שבלעדיהם לא יקרא למה שמיועד להיות שיר שיר!
לדעתי ולדעתי בלבד, שיר בניגוד לפרוזה צריך לבטא במינימום של מילים מקסימום של רעיונות תחושות אווירות וכו'
בניגוד לפרוזה הוא צריך להיות בבחינת טון מוביל אשר יאפשר לקורא להשלים את התמונה או לחוש בתחושה המועברת בעצמו.
השיר לא חייב שתהא לו מנגינה מולדת. (חרוז משקל) אך צורת ההקראה אפשר לה שתוסיף לו חן ומעין מנגינה הנובעת מהמקריא מדרך הבנתו של השיר שתוצרתה היא צורת ההקראה.
האורך או מספר בתים כלל וכלל לא קובע מהותו של שיר. שיר יכול להיות גם בין שתי שורות. השאלה היא עד כמה התכונות השיריות מתקיימות בו.
רמת השיר כפונקציה לכמות קוראים:
צורות שונות להבעת היוצר את רעיונותיו הן מבחינת שפה והן מבחינת טכניקת ההגשה:
שיר יכול להיכתב בשפה גבוהה מאוד.
שיר יכול להיכתב בשפה ארכאית משהו שאינה מורגלת עוד בציבור.
שיר יכול להיכתב בצורה של סתם ולא פירש.
לאלו ולאלו יתרונות וחסרונות. וכל אחד יכול למצוא בהם את האהוב עליו והדחוי מעליו. ננסה לבחון את הדברים:
שפה גבוהה:
שפה גבוהה מאוד תצמצם מראש את מספר הקוראים. קורא שאינו בקי בשפה על בוריה לא יתאמץ ,בדרך כלל, להבין את השיר אלא יעזוב ויפנה לשיר אחר. האם בכך השיג היוצר את מטרתו?
זו שאלה שצריך להפנות לכל יוצר ויוצר. על פניו ניראה לי שצמצום מספר הקוראים אינו מעיד על הצלחה יתירה.
שפה ארכאית:
שפה ארכאית. שוב תלוי למי. יש האוהבים נוסטלגיה הנהנים להתרפק על העבר, אפשר שהם יתענגו על ריח ישן.
ואפשר שמאחר ומצויים הם בתהליך הקדמה, ועיניהם מוטות קדימה אין ברצונם להפנות ראש לאחור ובכך יצאו אותם שירים נפסדים.
מה שברור הוא שיותר קוראים יבינו שירים אלו במיוחד אלו שמורגלים בשפה הארכאית ויצאו הלאה אל השפה המודרנית.
סתם ולא פירש:
כאן מראש מגביל היוצר את מספר קוראיו במידה רצינית ביותר. שירים כאלו מיועדים, בדרך כלל, לסוג מסוים או לשכבה מסוימת בציבור. בדרך כלל לשכבת האינטליגנציה הגבוהה ביותר. בכך יוצא השיר נפסד אצל רוב האוכלוסייה.
המטרה:
מכאן אנו באים לשאלה למי היוצר כותב? האם לעצמו? האם לכל האוכלוסיה? האם לחלק נבחר מתוך האוכלוסיה.
כתבתי לעצמי:
ישנם יוצרים אשר כותבים את שירתם בשל צורך מסוים כמו שנאמר "כאש העצורה בעצמותיהם" מעין דחף כתיבתי. אלו לא עושים שוב חשבון מי יקרא ולמי מיועד השיר. הם כותבים את מה שיוצא מתוכם בשפה שלהם ולעיתים גם בכוחה של השראה.
אלו שכותבים כבר לכל האוכלוסייה הם אלו אשר ערים לתגובות ומנסים לשתף את הכלל בחוויותיהם או במסר אותו הם מעוניינים להעביר.
אלו הכותבים לחלק נבחר מתוך האוכלוסייה יודעים מראש שהמאמץ שהושקע הוא בעבור חלק קטן מהאוכלוסייה. היש בכך איזה סממן אנוכי? אולי.
סיכום:
משפטי המפתח שלי לשירה הם:
מינימום מילים מקסימום רעיונות.
טון מוביל להמשכיות בתחושות, רגשות וציוריות המופעים במחשבת הקורא.
ברור בין היוצר לשיר מה היא מטרת השיר ולאיזה קהל השיר מיועד.
