ליקוי מאורות בהבנת העת והגאולה
משה אהרון, הרצליה (16/06/10)
למרבה הצער, אנו שרויים בתקופה של ליקוי מאורות.
של ניתוק בלוא לחוש בכך, בין מקור היניקה האלוקי, לבין "יובליו" הסותים של זה הדור.
ראשית בגאולה זו - גאולת הקץ האידיאל, כי צריך לכאורה, להרבות בלומדי תורה בלבד, כדי שיצמחו מהם גדולי תורה, הינו למצער, אידיאל סרק לא רלוונתי.
וודאי וודאי, כשהמחיר הכבד הוא כי נוצר מעמס כבד הולך וגדל על הציבור ומאידך במשפחות רבות ילדים גדלים על אדמת ארץ ישראל בעוני ורעב.[כשילד דורך על אדמת ארץ ישראל והוא רעב. האדמה נזעקת לגבות מחיר ממי שהיה צריך לעבדה, כדי לספק לחם לאותו הילד]
בעת הזו, המסלול בכלל שונה.
עלינו על נתיב של : תהליך אשר סופו מימלא "ומלאה הארץ דעה את ה´".
כך שהמגמה כאמור במחיר כאמור, הנה
חטא נורא ואנטיתיזה גמורה לתהליך הגאולי כאמור.
לא זאת אף זאת, בגאולת הקץ תלמוד תורה כשלעצמו, אין בו כל ערך .
כל הרבותא של התהליך הגאולי הינו, אותה הסינתיזה של שלושת היסודות :
תורת ישראל , עם ישראל וארץ ישראל.
מי שאך ספון בעת הלזו בדלת אמות של מדרש הוא בפירוש, מעוול כלפי יתר היסודות שזה :
עמל בארץ ישראל, להוציא ממנה פת ביזע בדמע ולעיתים גם בדם לחונן את עפרה.
זה להיות חלק בלתי נפרד מעם ישראל ולכל דבר וענין. לא להתבדל ממנו , וודאי לא ליפול עליו למעמסה כלכלית ובטחונית ... ואגב כך גם להרבות חילול שם שמיים עד כדי יצירת תחושת מיאוס כלפי הדת.
אבל בעצם אין טעם להמשיך בדברים, ממילא אין סיכוי לשכנע משהו, שיש חדשה ישנה בארץ, שרבנים בכלל יכולים גם כן לטעות ולהתעות...
ולנו אין נחמה אלא בצדקה, כי רק ממנה תוצאות חיים של גאולה

 תגובה על תגובות רבנים התוקפים את החלטת הבג"צ