בס"ד.
הרבה יהודים טובים , עוסקים היום [עשרה בטבת] בפולחן ה"קודש" - בצום.
כאילו לאוגדות הרבות שיש לו לקב"ה של "טכנוקרטים" תורניים האבוסים מכל טוב : תורה ומדרשים, חסרים לו אך וגם אוגדות נוספות של נזירים לשעה המיטיבים להפנות גם עורף לחומריות, או לאלה שכל מאודם לחבוט בה בחומריות כדגל להתנוסס בו.
ואין משכיל להתבונן , כי המושג "צום" רעיונית ולא רק, הוא למעשה תשקיף נאמן ועגום למצב חברתי אנומלי .
מצב בו קופדו לכאורה ראשיהם של שני אושיות יסוד : "צדקה ומשפט" ואשר בלעדיהם לא תתכן כידוע לעולם - גאולה.
אם כן, לא בא ה"צום" לעולם , אלא כבבואה צורנית בלבד. והוא אך תוצר של "קורוזיה" - כירסום , שהרי הוא גם תוצר של אותיות מקופדות.
מהמוסד הקרוי : "צדקה", קופדה האות הראשונה ה "צ" -ל"טובת" הצום. ונותרה אך המילה המשקפת מציאות חברתית עגומה : "דקה".
ומהמוסד המשלים [כשני צידיו של אותו מטבע של הגאולה] הקרוי : "משפט", קופדה האות הראשונה ה "מ" ל"טובת" - הצום. ושוב נותרה המילה הנוראה : "שפט", המבטאת מציאות של : "שפטים".
וכך במקום להתרכז ולעסוק בתוכן של מהות , להשיב ל"צדקה" ול"משפט" את ראשיהם המקופדים , עוסק חלק ניכר מעמך ישראל במוטציה הבלתי טבעית והבלתי רלוונתית - הצום
