פולחן המתים והקברים
בניגוד גמור להוראותיה של תורת ישראל
הלך ונבנה בשורה של מדרשים שדומה שהגיע העת
לשוב ולבחון אותם לעומקם על מנת להשיב את האמת לאשורה
ולשורה.
והנה עניין העלאת עצמותיו של יוסף ממצרים הפך לאחד הנדבכים הראשוניים בכל אותה תורת פולחן
להוותינו סביב ענין זה תוו המדרשים נרטיב בעייתי מאד למצער
כאילו ים סוף סירב להבקע עדי התרצה בזכות עצמותיו וארונו של יוסף.
כאילו עצמותיו של יוסף צברו אשראי של זכויות.
וככאלה כוחם רב להם להכניע גם את איתני הטבע
מכאן ועד פולחן קברי הצדיקים במשך הדורות והיום
הדרך די קצרה.
ולעניות דעתינו כל שביקשה תורת ישראל הוא :
שאנו עם ישראל ניקח מיוסף לקח לדורות
לא את כל דמותו כביכול כל אותן ליטרות בשר שהעלה בגלות ובניכר
אלא רק את עצמיותו השלדית - את עצמותיו
יעקב גווע ונאסף אל עמו ושב להקבר כולו בארץ ישראל
לא כן ולא בכדי יוסף
יוסף ביקש להעלות לקבורה בארץ ישראל רק את עצמותיו היבשות ורק בבוא עת הגאולה
כאומר עצמותיי יסמלו את עצמותיהם היבשות של כלל ישראל
וכלקח מעיקר עצמיותו המסומלת בעצמות כאמור
ומה הוא אותו הלקח היסוד שמסמלות עצמותיו
כעצמיוצתו כאמור של יוסף הצדיק
הוא אותו הערך העיקרי המסמל את גולת הכותרת של כל מהות חייו :
האחווה הפיוס האחדות ושלום אחים.
אלה המרכיבים שנחוצים להם לישראל בפתח גאולתם
ואותם ביקש משה לקחת עימו לארץ ישראל.
עצמותיו של יוסף העולות מהגלות מסמלות אם כן את עצמותיהם היבשות של כלל ישראל
המבקשות כעצמותצ שלד לחיבור ולהעטות עליה אך בשר, עור וגידים
שיחברו שוב את הכל לגוף אחד לעם אחד.
ואכן רעיון זה טמון גם במתנתו המוזרה לכאורה של יעקב ליוסף לאמור :
"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך"
כאילו אומר יעקב ליוסף אתה בדמותך המפוייסת והסולחת
משקף את האנטיתיזה של אחיך בשכם אתה ראוי לשכם אחרת
לכן אתה ראוי לו לתיקונו של אותו המקום להקבר בשכם .
זה "שכמה" של כל גאולה :
לעטוף בבשר , בעור ובגידים של אחווה שלום ופיוס
בעצמותיהם היבשות של כלל ישראל
העולים מהגלות