ומיני אז, מדי יום ביומו
כשהסבא משה היה מסיים
להאכיל את החתולים
היה מטפס הוא, אט אט ובזהירות רבה
לשובך העורבים
להניח גם להם מני מאכלים
אשר לחיכם ערבים.
והעורבים היו מתאספים בהמונים
טסים ממש כמו במטס הצדעה
חגים בחדווה מסביב לשובך
ולבסוף נוחתים נחיתה רכה
לאכול מנה ועוד מנה
ובימי הקיץ החמים, היו הם
אף טובלים ראשם במיים הצוננים
ואחר מנערים פלומת שיער ראשם
ומפזרים רסיסים רסיסים
כמו ממטרה
ובטרם עזיבתם בחזרה לכינם
לקחת גם מזון לגוזלם,
היו הם קדים קידת תודה
פעם למעלה
ופעם למטה.
עד שיום אחד אירע מעשה מוזר
כשסבא משה סיים להאכיל את החתולים
והחל הולך הוא, לכיוון שובך
להניח גם את מזונם של העורבים
הזדנב אחוריו אחד החתולים
אשר כנראה לא הסתפק במנתו
כמו בשאר הימים
וזה החתול הרעבתן,
הסתתר בין השיחים
הניח מארב כמו החיילים
וכשסבא משה סיים להניח בשובך
את מזונם של העורבים
והלך לדרכו כמו בשאר הימים
זינק החתול ממחבואו וחיש מיד טיפס
לגבהים, למרומי השובך של העורבים
אכל טרף את מזונם של המסכנים.
וכשסיים לאכול וחש בכבדות
ועליו נפלה גם העייפות
רבץ בשובך ללינת נמנומים
כאילו השובך לא נבנה
אלא בעבורו
מימים ימים
מיני אז,
שינה השובך שמו בפי כל הילדים
לא עוד פונדק העורבים
אלא : שובךתול.
גם שובך לעורבים וגם מלונת על לחתול.
וכך כל יום ויום מתקיימת תחרות ממש
מי ישיג את האוכל ראשון
העורבים או החתול
נחשו ילדים יקרים,
מי בדרך כלל
במנצחים
